הַיּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ כֹּה צְנוּעָה,

רַק בִּגְנֵבָה תָּצִיץ;

מַחְרִישׁ הַיַּעַר, אֵין תְּנוּעָה,

נִרְדַּם כָּל צִיץ,

נִכְלַם כָּל פֶּרַח, מִתְעַצֵּב,

שׁוֹקֵעַ בְּהִרְהוּרָיו…

וְעַל־כָּרְחוֹ חוֹזֵר הַלֵּב

אֶל זֵכֶר יִסּוּרָיו.

מֵאָז הַבֹּקֶר עַל הַיְקוּם

פָּרוּשׂ וִילוֹן

שֶׁל עֲיֵפוּת וְשִׁעֲמוּם,

כֹּה דַק וְכֹה עָגוּם.

הַלֵּב נִלְחָץ, הַלֵּב מֻדְאָג:

אֵין תַּקָּנָה וְאֵין תְּשׁוּבָה,

יָבוֹא הַקֵּץ לְכָל יוֹם־חַג, –

הוּא מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא…