שַׁלֶּכֶת… כִּמְטַר־זָהָב הֶעָלִים

נוֹשְׁרִים עַל הָאֲדָמָה.

כָּל הַיּוֹם הֵם נוֹפְלִים, נוֹפְלִים,

מְעוֹפְפִים בִּדְמָמָה.

לָמָּה תָּמוּת כָּל הַתִּפְאֶרֶת

שֶׁל חַיִּים צְעִירִים, יְרוֹקִים?

לָמָּה נַפְשִׁי לְרַבִּים נִקְשֶׁרֶת,

וְכֻלָּם, כֻּלָּם רְחוֹקִים?

מְשָׁכוּנִי עֵינַיִם, קוֹלוֹת לִבְּבוּנִי, –

עוֹד מְעַט וְאֹהַב…

רוּחַ עָבְרָה – כֻּלָם עֲזָבוּנִי,

כִּנְפֹל הֶעָלִים בַּסְּתָו.

בְּדַרְכֵי הַמֶּרְחָק לֹא עָלַי לָלֶכֶת.

לָמָּה, נַפְשִׁי, תֶּחֶרְדִי?

בֵּין צִלְלֵי הֶעָבָר, בֵּין עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת

אֶשָּׁאֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי…