נַפְשִׁי אָבְדָה וְאֵינֶנָּה,
וְעָלֶיהָ גַּעְגּוּעַי.
לֹא אֵדַע, אַיֵּה אֶמְצָאֶנָּה:
הֲבַיַּעַר אִם בַּגַּיְא?
הֲלֹא הִיא נִלְכְּדָה בְּרֶשֶׁת
הַסְּבָכִים בְּמוֹרַד הָהָר;
הֲלֹא הִיא רוֹעֶדֶת, לוֹחֶשֶׁת
בְּזֶרֶם מֵי הַנָּהָר…
הַיּוֹם אֶל הַיַּעַר הָלַכְתִּי
לְחַפֵּשׁ אֶת נִשְׁמָתִי,
וְהִנֵּה – אֶת דְּרָכָיו שָׁכַחְתִּי,
וְשָׁכַחְתִּי גַם שִׁירָתִי.
וּבַלֵּב הוֹמֶה הַצַּעַר,
וְהַשֶּׁמֶשׁ אֵינָהּ מְאִירָה.
אַיֵּה טָמַנְתָּ, הַיַּעַר,
אֶת נַפְשִׁי הַצְּעִירָה?