גַּם אוֹתוֹ לֹא יָדַעְתִּי.
בְּעֵינָיו הַזַּכּוֹת
מֵעוֹלָם לֹא נָגַעְתִּי
בִּנְשִׁיקוֹת.
הַקּוֹל שֶׁהִגִּיעַ
עַד תְּהוֹמֵי נַפְשִׁי –
בְּאָזְנַי לֹא הִשְׁמִיעַ
דְּבַר־חִבָּה חֲרִישִׁי.
אַךְ דִּבְרֵי־חֹל דִּבַּרְנוּ;
אֵין עַל מָה לַחֲלֹם…
בַּדִּמְדּוּמִים עָבַרְנוּ,
וְלֹא נִדְלַק הַיּוֹם.
אוֹמְרִים: “הוּא לֹא יִשְׁכָּחֵנִי”…
מָה אָשִׁיב וּמָה אֹמַר?
– הֵן גַּם לֹא יִזְכְּרֵנִי,
כִּי לֹא הָיָה דָבָר.