הֲבִינוֹתִי וְלֹא אֶתְלוֹנֵן:

בּוֹא יָבוֹאוּ יְמֵי־הַקֹּר.

הָאֲוִיר הוֹלֵךְ וְצוֹנֵן,

הוֹלֵךְ וְחִוֵּר הָאוֹר.

קוּרֵי־כֶּסֶף צָפִים בָּאֲוִיר,

וְהַשַּׁחַק עֲלֵי רֹאשִׁי

נִהְיֶה שָׁקֵט וּבָהִיר

וְרֵיק כַּחֲלַל נַפְשִׁי.

הָעֵצִים נִכְנָעִים, מְחַכִּים

לִשְׁעַת הַגְּזֵרָה… וּכְבָר

נִדְמֶה, כִּי בַּמֶּרְחַקִּים

נִשְׁמַעַת תְּרוּעַת שׁוֹפָר.

וּבַבֹּקֶר נוֹשְׁבִים בְּצִנָּה

אֶל פָּנַי מֶרְחֲבֵי הַדְּרוֹר,

וְלִבִּי הוֹלֵם וְנִכְנָע:

בּוֹא יָבוֹאוּ יְמֵי־הַקֹּר!