נִרְאֵית לִי עִיר נִדַּחַת.
עָלֶיהָ הָעֶרֶב דּוֹמֵם,
וְהַבַּיִת שֶׁבּוֹ נוֹלַדְתִּי
עוֹמֵד בָּרְחוֹב הַשּׁוֹמֵם…
גַּם אָז הָעֵצִים הֶחֱרִישׁוּ,
הֶעָלִים נָשְׁרוּ לְאַט,
הָעֶרֶב בִּשְׁמֵי הַבְּדֹלַח
הִדְלִיק כּוֹכְבֵי־הַשַּׁבָּת.
וְרָחוֹק – יָשַׁב לוֹ נַעַר
עַל סֵפֶר יָשָׁן־נוֹשָׁן
וְלָמַד בְּנִגּוּן הַקֶּדֶם
בְּבֵית־מִדְרָשׁ יָשָׁן;
וְהִגִּיעַ נִגּוּן־הָעֶצֶב
אֶל הָעִיר הָרְחוֹקָה.
וְהָיָה לְשִׁיר־הָעֶרֶשׂ
שֶׁל שְׁנָתִי הַמְּתוּקָה.
יָשַׁנְתִּי וְלֹא שָׁמַעְתִּי…
הַבַּיִת כֻּלּוֹ שָׁקַט,
וְכוֹכְבֵי־הַבְּדֹלַח בֵּרְכוּנִי
בִּשְׁלוֹם עַרְבֵי־שַׁבָּת.