נָעִים וְנָדִים בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל,

בִּכְרַכִּים זָרִים וּבְקֶרֶב מִדְבָּרוֹת,

אַתֶּם שׁוֹמְרִים בִּלְבַבְכֶם אֶת תַּמְצִית הָאֵבֶל

וְעַל מִצְחֲכֶם – חוֹתָם שֶׁל אַלְפֵי דוֹרוֹת.

וּמִכָּל פִּנּוֹת הָעוֹלָם נַפְשְׁכֶם חוֹרֶדֶת

לְפִנָּה אַחַת, הַמּוּאֶרֶת אוֹר־קְדֻשָּׁה;

וְכָל גַּאֲוַת תִּקְוַתְכֶם בְּמִלַּת־הַפְּלָאִים “מוֹלֶדֶת”,

וְכָל עִמְקֵי הַתּוּגָה בַּמִּלָּה הָרוֹעֶדֶת “שָׁם”.

בְּלֵב תָּמִים אָנֹכִי שׁוֹמֶרֶת עֲדַיִן

זֵכֶר פִּנּוֹת רַבּוֹת, עֲלֵיהֶן זִיו הַיַּלְדוּת.

מִזְּמַן לִי נוֹדַע: אַרְצִי רַחֲבַת־יָדַיִם,

יָפָה וְרַכָּה וְרַבַּת־תַּעֲנוּג… וּשְׁמָהּ – גָּלוּת.

רַק לְשַׁעֲרֵי הַשְּׁקִיעָה עֵינַי תֶּחֱזֶינָה.

רַק לְכוֹכַב־הַמִּזְרָח – אַנְחַת לְבַבְכֶם.

מִי יַגִּיד לְכֻלָּנוּ, כִּי הַמּוֹלֶדֶת אֵינֶנָּה?

– קִרְיָתִי בְּמֶרְחַק הַשָּׁמַיִם – הִיא גַם לָכֶם.