בְּיַרְקוֹן הַשָּׂדוֹת הַפְּרָחִים נְמַקִּים.
דַּם שַׁלֶּכֶת נִשְׁפַּךְ עַל אַבְנֵי הַכְּרַכִּים.
צֵא לְדֶרֶךְ נְדוּדֶיךָ, לִבִּי!
בַּשְּׂדֵרָה, בֵּין שִׁלְדֵי אִילָנוֹת רָזִים,
עִם רֶדֶת הָעֶרֶב אוֹרְבִים הָרָזִים…
צֵא לְדֶרֶךְ אָשְׁרֶךָ, לִבִּי!
כִּפְנִינִים – אוֹרוֹת פַּנָּסֵי הַכִּכָּר,
עֲטָפָם עֲרָפֶל… וּפִתְאֹם – קוֹל שׁוֹפָר
בּוֹקֵעַ אֶת הַדְּמָמָה.
קְרִיאָתוֹ הַצּוֹהֶלֶת יָדַעְתִּי מִכְּבָר:
שָׁם אָשְׁרִי הַיָּחִיד, אשֶׁר סוֹד עָבָר –
וְנִבְלַע בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה.
הֶעָלִים נוֹשְׁרִים אַחַד־אֶחָד.
הָעוֹבְרִים מֻעָטִים, וְהַלַּיְלָה רַד.
הַמְעַט חִכִּיתָ, לִבִּי?
הֶעָלִים לִבְלְבוּ וְנָשְׁרוּ בְּעֵת,
רַגְלִי דוֹרֶכֶת עַל קֶבֶר מֵת…
הַמְעַט אָהַבְתָּ, לִבִּי?