נַפְשִׁי כָּלְתָה לַחֲרוּזִים,
לַחֲלִיפוֹת נִיבִים קַלִּים;
אַךְ כָּל נִיבִים – רַק רְמָזִים,
וּצְלִילֵיהֶם בָּלִים.
הַשִּׁיר כָּלוּא בְּתוֹךְ הַלֵּב.
הֲלֹא תִּזְכֹּר, לִבִּי הַדַּל,
מַה מְּעֻדָּן הָיָה הַכְּאֵב?
וְאַף הַכְּאֵב חָדַל…
וְלֹא נִשְׁאַר מִכְּאֵב וּצְחוֹק
בִּלְתִּי אִם הֵד יָגוֹן טָמִיר;
כְּקֹדֶם, דְבַר־אֱמֶת רָחוֹק,
וְלֹא הוּשַׁר הַשִּׁיר.