לִי נִשְׁאַר חֲלִיל הַשִּׁיר
הַנֶּחְמָד, הַקָּטָן;
הוּא בּוֹכֶה בִּימוֹת־סַגְרִיר
עַל הַכָּר, עַל הַגָּן,
וְעָגוּם, אָבֵל הַצְּלִיל,
כִּי לִבִּי נִתְרוֹקֵן
מִן הַכְּאֵב וּמִן הַגִּיל,
כִּי לִבִּי הוּא זָקֵן.
לְאַרְבַּע רוּחוֹת פָּרְחוּ
הֲזָיוֹת נְעוּרָיו;
נִמְלְטוּ וְנִשְׁכְּחוּ
גַּם שִׁירָיו, גַּם שִׁירָיו!
יְתוֹמִים וַאֲבֵלִים
הֵם תּוֹעִים בָּעוֹלָם,
בִּלְבָבוֹת אֲחֵרִים
מְבַקְשִׁים מִפְלָטָם…
הָהּ, שִׁמְעוּ לְקוֹל חָלִיל
הַבּוֹכֶה עַל הַלֵּב
שֶׁנּוֹתַר לוֹ רַק הַצְּלִיל
הַיָּתוֹם, הֶעָצֵב!