הָרֵי יְהוּדָה. סְלָעִים, אֲבָנִים,

יֹפִי פִּרְאִי וָזָר.

עַל רַגְלַי אֲבַק דְּרָכִים לְבָנִים,

בְּרֹאשִׁי – חֲלוֹם מוּזָר.

טָסָה הַמְּכוֹנִית, כְּעַל כְּנַף־נְשָׁרִים.

– (הֵן אוֹתְךָ דִמִּיתִי לְנֶשֶׁר!)…

אֵי־בְָּזֶה יֶשְׁנָם דְּרָכִים יְשָׁרִים,

בַּחֲלוֹם יֵשׁ טַעַם וָקֶשֶׁר…

אוּלָם אֲנִי… הָרֵי־יְהוּדָה –

וַאֲנִי – וְזֵכֶר פָּנֶיךָ…

כָּל חַיַּי, כְּמִכְתָּב לְלֹא תְּעוּדָה,

שִׁיר לֹא תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֶיךָ.

הַדֶּרֶךְ נִשְׁמֶטֶת מִתַּחַת רַגְלַי.

הִשְׁתַּכַּרְתִּי. רֹאשִׁי סְחַרְחַר.

עוֹד מְעַט וְקָרָאתִי: "הָהּ, בּוֹא אֵלַי,

אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמִי הַמּוּזָר"!