לְעוֹלָם, לְעוֹלָם נִפְרַדְתִּי!
מִי יָבִין לְלִבִּי הֶעָצוּב?
… רַק הַיָּם רוֹעֵשׁ בְּלִי־הֶרֶף,
רַק הָעֶרֶב – נוּגֶה וְעָזוּב.
נִטַּשְׁטֵשׁ, נֶעֱלַם קַו־הָאֹפֶק
בַּמֶּרְחָק הָאָפוֹר־מְעֻנָּן,
וְכוֹכַב דִּמְדּוּמֵי־הָעֶרֶב
לֹא נִרְאָה בֵּין גַּלֵּי הֶעָנָן.
הַכּוֹכָב שֶׁאֵלָיו נִכְסַפְתִּי
לֹא יָאִיר אֶת דַּרְכִּי הַקָּשָׁה.
בְּעַצְמִי נִתַּקְתִּי הַקֶּשֶׁר
וְקִבַּלְתִּי תּוּגָה חֲדָשָׁה.
בְּזָכְרִי אֶת רִגְעֵי־הָאשֶׁר
הַקְּבוּרִים תַּחַת חוֹל הֶעָבָר,
גַּם הַיּוֹם אֶקְרָא לָהֶם “שֶׁקֶר”,
כִּי לִבִּי לֹא רָצָה דָבָר…
רַק לִסְבֹּל הוּא יָדַע בַּסֵּתֶר,
לְחַכּוֹת שָׁעוֹת וְיָמִים…
מִי יָבִין לִמְרִירוּת הַנֹּחַם
הָעוֹלָה מִמֶּרְחַק הַיָּמִים?