יוֹם נוֹלַד, תַּם הַיּוֹם, וְלִבִּי – בְּשָׁלוֹם,

לֹא יֵלֵךְ לְחַפֵּשֹ אֲבֵדָה;

וּבַלַּיְלָה שָׁמַיִם עָלַי – דְּבִיר־חֲלוֹם,

וְכוֹכְבֵי־אַגָּדָה.

וְרַק רַחַשׁ עוֹלֶה מֵרוּחוֹת מְזַמְּרִים,

מִן הַיָּם הַנִּשְׁקָף אֶל בֵּיתִי.

הֵם חוֹזְרִים אַחֲרַי וְחוֹזְרִים וְאוֹמְרִים:

“מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ אִתִּי”!

מַה יָּדוּעַ לָהֶם עַל סוֹדוֹת זִכְרוֹנִי,

וּמֵאַיִן יָדוּעַ לָהֶם,

כִּי נִקְשַׁרְנוּ לַנֵּצַח, אַתָּה וַאֲנִי,

בִּקְדֻשָּׁה לְלֹא שֵׁם?

כִּי שׁוֹמֶרֶת יָדִי אוֹת שְׂפָתֶיךָ מֵאָז,

נְשִׁיקַת־אַהֲבָה יְחִידָה;

כִּי גָוְעָה שִׁירָתִי עִם הָעֶרֶב הַגָּז

בְּמֶרְחָק הַפְּרִידָה…

וַאֲנִי בְּשָׁלוֹם, וּבֵיתִי כֹּה דוֹמֵם,

וְאִלֶּמֶת שְׂפָתִי.

רַק לִבִּי – לָרוּחוֹת, וְחוֹזֵר אַחֲרֵיהֶם:

“מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ אִתִּי”!