הָרוּחַ בָּא מקְּצֵה עוֹלָם,

כָּל־כַּךְ עָיֵף, כָּל־כַּךְ יָגֵעַ…

דּוֹרוֹת־דּוֹרוֹת לִבּוֹ חָלַם,

וְהִזְדַּקֵּן, וְהִשְׁתַּגֵּעַ.

גַּם לִי יֵשׁ לֵב, וּבוֹ – חֲלוֹם,

וְעֵת עוֹבֵר עָלַי הָרוּחַ,

אֶחָד לוֹחֵשׁ: “מָתַי תָּנוּחַ?” –

וְהַשֵּׁנִי: “מַה הוּא שָׁלוֹם?”…