לְרֶגַע נִתַּן לִי לָנוּחַ

בַּדֶּרֶךְ רַבַּת־הַנְּדוּדִים,

לִשְׁמֹעַ אֶת לַחַשׁ הָרוּחַ

בֵּין עֲנָפִים מוּרָדִים;

וְאֵין אֶת נַפְשִׁי לָדַעַת,

אִם הָעֵצִים לִי זָרִים:

דִּמְמַת שִׂיחָתָם הַמַּרְגַּעַת –

הִיא קוֹל מִמּוֹלֶדֶת־סְתָרִים.

אֵין שֶׁקֶט גָּדוֹל מִן הָרֶטֶט

הַבִּלְתִּי־פּוֹסֵק שֶׁל עָלִים.

פֹּה כָּל מַחֲשָׁבָה שׁוֹקֶטֶת

וְכָל יִסּוּרִים קַלִּים.

אָפוֹר הַמֶּרְחָק, וּמִלְּמַעְלָה

אָפוֹר גַּם שַׁחַק־הַסְּתָו;

וְכָל לַחַשׁ־עָלֶה – נֶחָמָה לִי,

בְּרָכָה – כָּל תְּנוּעַת־עָנָף.

חדרה