חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ מִתְלַחֲשִׁים הַמַּיִם;

יָם כִּנֶּרֶת נָח בְּשֶׁקֶט־עַד.

בַּת־שְׁחָפִים עָבְרָה צְחוֹרַת כְּנָפַיִם,

רֶגַע – צֵל חָלַף עַל־פְּנֵי הַמַּיִם,

רֶגַע – צְלִיל הַשִּׁיר בַּלֵּב רָעַד.

כִּרְאִי שֶׁל כֶּסֶף בְּמִסְגֶּרֶת

הֶהָרִים הַמִּתְנַשְּׂאִים סָבִיב,

מוּל הַשַּׁחַק מַבִּיטָה כִּנֶּרֶת

וּבְלַחַשׁ־מַיִם מְסַפֶּרֶת

עַל סוֹדוֹת־עוֹלָם – וְאֵין מַקְשִׁיב.

לֹא, לֹא כָּאן אָשִׁיר! הַאִם אַפְרִיעַ

אֶת יְפַת־הַשֶּׁקֶט מִשְּׁנָתָהּ?

כָּאן אֵשֵׁב בֵּין יָם וּבֵין רָקִיעַ,

וַאֲדַמֶּה, כִּי גַם הַקֵּץ הִגִּיעַ,

כִּי מָצְאָה נַפְשִׁי מוֹלַדְתָּהּ.