אִם הָיְתָה זֹאת שִׂנְאָה גְלוּיָה

אֲדִישׁוּת מִתְנַכֶּרֶת סְתָם,

אַשְׁלָיַת אַהֲבָה בְּדוּיָה, –

לֹא אֵדַע כָּעֵת לְעוֹלָם.

פְּסַק־הַדִּין בְּתָקְפּוֹ עוֹמֵד:

לְעוֹלָם לֹא דָבָר בָּרוּר!

רַק דִּמְיוֹן עֲרִירִי נוֹדֵד

וְדוֹפֵק עַל פֶּתַח סָגוּר.

לַמֶּרְחָק הִשְׂתָּרְעוּ יָמִים,

לָאֵין־סוֹף הִצְטָרְפוּ לֵילוֹת.

מַה יּוֹעִיל כָּעֵת – לְהָקִים

זִכְרוֹנוֹת וְהֵדֵי־קוֹלוֹת?

אֵין אָשָׁם וְאֵין נֶאְשָׁם,

אֵין יוֹדֵעַ וְאֵין פּוֹתֵר.

על לוּחוֹת זִכְרוֹנִי נִרְשַׁם

רַק “דִּמִּיתִי”, וְלֹא יוֹתֵר.