צֶבַע עִנְבָּר לַיַּיִן.

אִם כֵּן, נִשְׁתֶּה “לְחַיִּים”.

שׁוּב שְׁנֵינוּ – עַיִן לְעַיִן,

וַאֲנִי כְּבָר בַּת־אַרְבָּעִים.

דָּבָר לֹא הָיָה בֵּינֵינוּ,

לַמֶּרְחָק הַדֶּרֶךְ סְלוּלָה;

לָכֵן מְאִירוֹת עֵינֵינוּ,

לָכֵן הַשִּׂיחָה קַלָּה.

אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִשְׂמֹחַ

לַצֵּל הָעוֹבֵר – תִּשְׂמַח;

אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִשְׁכֹּחַ, –

הָרֶגַע יָפֶה אַף כָּךְ…

יָפִים הַשִּׁירִים שֶׁהוּשְׁרוּ,

וְקַל מְעוּף הַשָּׁעוֹת.

לְחַיֵּי הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ,

לְחַיֵּי הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת!

פריז