הָרַכֶּבֶת עוֹבֶרֶת בַּלַּיְלָה,

מְטַרְטֶרֶת עַל־פְּנֵי הַגֶּשֶׁר,

מַבִּיטָה בִּשְׁתֵּי לַהֲבוֹת עֵינֶיהָ

אֶל תּוֹךְ עֲלָטַת הַלַּיְלָה.

וּמִשָּׁם רוֹאִים אֶת הָרַכֶּבֶת,

מֵחַלּוֹן עֲלִיַּת־הַבַּיִת:

הַחַלּוֹן גַּם בַּלַּיְלָה פָּתוּחַ

וְצוֹפֶה תָּמִיד לְמוּל הַגֶּשֶׁר.

וְאֶחָד עוֹמֵד בָּרַכֶּבֶת,

וּפָנָיו לַזְּכוּכִית הַמְעֻרְפֶּלֶת;

מַבָּטוֹ – לְחַלּוֹן עֲלִיַּת־הַבַּיִת…

הַחַלּוֹן לֹא נִרְאָה בַּחשֶׁךְ.

וְאֶחָד שׁוֹכֵב בִּפְנִים הַבַּיִת

וּשְׁנָתוֹ נוֹדֶדֶת מִמֶּנּוּ;

וּפִתְאֹם – קוֹל שְׁרִיקַת הָרַכֶּבֶת

מַחֲרִיד אֶת דִּמְמַת הַלַּיְלָה…

וּבַבֹּקֶר תֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ, –

וְהַכֹּל בִּמְנוּחָה כְּקֹדֶם:

אֵין חָדָשׁ בֶּחָצֵר הַמְרֻוַּחַת,

הַתִּרְזָה הַזְּקֵנָה מִתְאַבֶּלֶת,

חֲתוּלִים שְׁמֵנִים יוֹצְאִים אֶל הַמִּרְפֶּסֶת

לְחַמֵּם אֶת גַּבָּם בַּשֶּׁמֶשׁ,

הַנָּהָר מְלַקֵּק בַּעֲצַלְתַּיִם

אֶת שְׁיָרֵי עַמּוּדֵי הַגֶּשֶׁר…

וּשְׁרִיקַת הָרַכֶּבֶת בַּלַּיְלָה

נֶאֶלְמָה, נָדַמָּה לְלֹא זֵכֶר,

וְקָשֶׁה לִזְכֹּר לְאוֹר הַבֹּקֶר,

מֶה הָיָה, מַה קָּרָה בַּלַּיְלָה.

זֶה שִׁירִי לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,

לְחַלּוֹן עֲלִיַּת־הַבַּיִת

הַצּוֹפֶה תָּמִיד מוּל הַגֶּשֶׁר,

מוּל הַדֶּרֶךְ הַמִּתְפַּתֶּלֶת.

זֶה שִׁירִי – לַלֵּב הַשּׁוֹכֵחַ,

לָרְדִיפָה אַחֲרֵי צֵל פּוֹרֵחַ,

וְלַקּוֹל הַקּוֹרֵא בַּחשֶׁךְ,

הַנִּשְׁכָּח כָּלִיל לְאוֹר הַבֹּקֶר.