לִבִּי מֻנָּח בֵּין שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַי.

הַלַּיְלָה בָּא, וְהַחַלּוֹן פָּתוּחַ.

מִמֶּרְחַקִּים נוֹשֵׂא אֵלַי הָרוּחַ

רַק שֵׁם אֶחָד: שְׁתֵּי הֲבָרוֹת – וָדַי.

שְׁתֵּי הֲבָרוֹת, בָּהֶן הַכֹּל כָּלוּל:

מֶרְחַק שָׁנִים וְסוֹד רַאֲיוֹנוֹתֵינוּ,

שֵֹיבַת רֹאשְׁךָ וְנֶצַח נְעוּרֵינוּ,

וְצַעַר עַד־בְּלִי־דַי, וְאשֶׁר עַד־לֹא־גְבוּל.