הוּא בָּא לִדְפֹּק עַל דֶּלֶת לְבָבִי.

כְּקֹדֶם, רֵיחַ זֶה – שִׁכְרוֹן תַּמּוּז וָנֹעַר,

כְּקֹדֶם, שְׁעַת הַלֵּיל – כֻּלָּהּ פִּיּוּס וָטֹהַר…

אַךְ סוֹד גָּדוֹל שׁוֹלֵט עַל לְבָבִי.

תִּגַּשׁ אֵלָיו, תִּדְפֹּק, וְאַךְ לַשָּׁוְא.

בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים – הַאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ? –

בְּכָל קַצְוֵי דְרָכָיו לִבִּי זוֹרֵעַ

אֶת פֵּרוּרֵי אָשְׁרוֹ, אֶת סוֹד אַהֲבוֹתָיו.

וְהֵן כֻּלָּן קָמוֹת בִּדְמִי לֵילוֹת־תַּמּוּז,

וְהֵן כֻּלָן – שֶׁלִּי, וְעַל כֻּלָן שָׂמֵחַ

לִבִּי. לִבִּי מָלֵא. לְצֵל אֶחָד פּוֹרֵחַ

אֵין עוֹד מָקוֹם – אֲפִילוּ בַּחֲרוּז!