כְּשׁוֹמֵר נֶאֱמָן, שׁוֹקֵט וְגָדוֹל,

עַל גְּבוּלוֹת אַרְצֵנוּ, אֶרֶץ־הַחוֹל,

מַקִּיף מִתְרַפֵּק הַיָּם.

– מַה גְּדוֹלָה הַתּוּגָה וּמָרָה הַקִּנְאָה!

כִּי הַיָּם לֹא יִיבַשׁ לְעוֹלָם…

הַלַּיְלָה בָּא, וּבְתוֹךְ הַשְּׁחוֹר

פִּזֵּר אֶת כּוֹכְבֵי־הָאוֹר.

הַבֵּט: אוֹר אֶחָד וְשׁוֹקֵט לְכֻלָּם, –

וְיָדַעְתָּ, כִּי אָמְנָם מָרָה הַקִּנְאָה:

כִּי אוֹרָם לֹא יִדְעַךְ לְעוֹלָם!

סֵפֶר יֵשׁ בְּיָדִי. דַפִּים צְהֻבִּים

מֵרֹב שָׁנִים, כְּתָמִים מְרֻבִּים,

וְשִׁירִים – קוֹל לֵב שֶׁנָּדָם.

אַל תִּפְתַּח אֶת הַסֵּפֶר: מָרָה הַקִּנְאָה –

רַק הַשִּׁיר לֹא יָמוּת לְעוֹלָם!..

כָּאן – דִּמְעַת־סֵתֶר, כָּאן – רֶטֶט הַלֵּב,

שֶׁל קוֹרֵא נֶעֶלָם, קוֹרֵא וְאוֹהֵב, –

וְהַכֹּל, הַכֹּל חִנָּם!

עוֹד יִצְחַק הַיָּם, יִפְרַח הַכּוֹכָב,

בְּסֵפֶר בָּלֶה עוֹד יַצְהִיב הַדָּף…

הָאִישׁ לֹא יָקוּם לְעוֹלָם.