כשפלונית אומרת לך “אני עולה רק לרגע אחד” מוטב לך שתתכונן לצפיה של ממש. מצית אתה סיגריה, ובמתינות נותן עיניך סתם כך בפרצופיהם של העוברים, ומשתדל להתעלם מצפירות הנהגים החצופים. בינתים נמוג היום והולך, ופני הבריות מיטשטשים.
מרחוק רואה אתה בר־נש במכנסים מגוהצים וחולצה לבנה. הוא מתקדם לעברך ושולח את מבטיו סביבו כאחד המתקדם בטריטוריה נכבשת או כמי שמחפש גברת בשמלה כחולה ליד העמוד בככר ב' נובמבר במוצאי שבת.
מיד זוכר אתה כמה דברים שאמרת ושאולי אמרת, ומתחיל להתכווץ אל הכותל. מי יודע?
ואז נועץ זה בך מבט נוקב, נגש ישר אליך, ובו ברגע שרצית להיעלם בחדרי המדרגות, הוא מרים קול: “הי, סלח לי!” אתה מסתכל למצוא היכן הם מרעיו, מתבהל ואומר: “כ־כן?”
“התרשה לי להדליק סיגריה?”
“מ־מה?”
“אש, בבקשה”.
ובשעה שהוא גוחן להצית את סיגריתו מסיגריתך, אתה מהרהר באכזבה: “רמאי זה…”