"כְּבָר בָּאָה הָעֵת לִשְׁכֹּחַ, —
הֵן רַבּוֹת הַשָּׁנִים.
לֹא לָנֶצַח יוֹסִיפוּ לִפְרֹחַ
פִּרְחֵי־אַהֲבָה יְשָׁנִים"…
– אַךְ מַה לִּי? נַפְשִׁי עוֹד טֶרֶם
הִרְגִישָׁה בִמְלֹא־הַחַיִּים;
הַגֶּפֶן פּוֹרַחַת בַּכֶּרֶם,
הַפֶּרַח – בְּרֹךְ דְּשָׁאִים.
וּמִי בִשְׁקָרָיו יְרַמֵּנִי?
חַי הַפֶּרַח – גֶּשׁ־נָא וּקְטֹף.
אֶת סוֹדִי יוֹדַעַת הִנֵּנִי:
חַיֵּינוּ, חַיֵּינוּ – אֵין סוֹף!
מוסקבה, תרפ"ג.