נַפְשִׁי כָלְתָה לַחֲרוּזִים,
לַחֲלִיפַת דְּבָרִים קַלִּים,
אַךְ כָּל דְּבָרִים – רַק רְמָזִים
וּצְלִילֵיהֶם בָלִים.
הַשִּׁיר כָּלוּא בְתוֹךְ הַלֵּב…
הֲלֹא תִזְכּוֹר, לִבִּי הַדַּל,
כַּמָּה עָמֹק הָיָה הַכְּאֵב,
וְגַם הַכְּאֵב חָדַל.
וְלֹא נִשְׁאַר מִכְּאֵב וּצְחוֹק
כִּי אִם הֶמְיַת יָגוֹן טָמִיר…
וְשׁוּב דְּבַר הָאֱמֶת רָחוֹק
וְלֹא הוּשַׁר הַשִּׁיר.
מוסקבה, תרפ"ה.