לֹא הָיְתָה לִי אֵם, לֹא יִהְיֶה לִי בֵן.

הַשֶּׁמֶשׁ – הוּא אוֹהֲבֵנִי אַהֲבַת־סוֹדוֹת,

הָאשֶׁר מְקַדְּמֵנִי עַל דַּרְכֵי־הַשָּׂדוֹת,

אַךְ לֹא הָיְתָה לִי אֵם וְלֹא יִהְיֶה לִי בֵן.

אֲנִי הוֹלֶכֶת לְבָדָד לְאֹרֶךְ־הַמְסִלָּה,

ראשִׁי זָקוּף וְהָרוּחַ אֶל פָּנַי…

הֲלֹא אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי גַם אַתָּה, הָרוּחַ, חַי

כִּי אֵין יָד אוֹהֶבֶת כְּיָדְךָ הַקַּלִּילָה?…

עוֹלָמִי רַב־נְגוֹהוֹת, כְּיוֹם רֵאשִׁית־הַסְּתָו

עַל שַׁדְמוֹת קָצִיר בְּאַרְצִי הַבְּרוּכָה,

עֵת כָּל הָאָרֶץ כַּשָּׁמַיִם לִמְנוּחָה,

עֵת כַּנֵּצַח לְהָדָר כָּל רֶגַע שֶׁל זָהָב.

וְאִם יָדַע לִבִּי, – כְּבָר שָׁכַח לְהִתְלוֹנֵן

עַל כִּי אֵין לוֹ אוֹהֵב מִלְּבַד הַיֹּפִי הַקָּר

עַל כִּי רֶטֶט דָּמִי – גַּם הוּא לִי כְמוֹ זָר

וְלֹא הָיְתָה לִי אֵם, וְלֹא יִהְיֶה לִי בֵן…

מוסקבה, תרפ"ד.