נַפְשִׁי אָבְדָה וְאֵינֶנָּה,
וְעָלֶיהָ – גַּעְגּוּעַי…
לֹא אֵדַע אֵיפֹה אֶמְצָאֶנָּה –
הֲבַיַּעַר אִם בַּגַּיְא?
הֲלֹא הִיא נִלְכְּדָה בְרֶשֶׁת
הַסְּבָכִים בְּמוֹרַד הָהָר?
הֲלֹא הִיא רוֹעֶדֶת, לוֹחֶשֶׁת
בְּמֵרוּץ מֵי הַנָּהָר?…
הַיּוֹם לַיַּעַר הָלַכְתִּי
לְחַפֵּשׂ אֶת נִשְׁמָתִי,
וְהִנֵּה – אֶת דְּרָכָיו שָׁכַחְתִּי
וְשָׁכַחְתִּי אֶת שִׁירָתִי.
וּמֵעִיק עָלַי הַצַּעַר,
וְהַשֶּׁמֶשׁ לֹא מְאִירָה…
אֵיפֹה טָמַנְתָּ, הַיַּעַר,
אֶת נַפְשִׁי הַצְּעִירָה?
מוסקבה, תרפ"ג.