שַלֶכֶת… כִּמְטַר־זָהָב הֶעָלִים

נוֹפְלִים עַל הָאֲדָמָה.

כָּל הַיּוֹם הֵם נוֹפְלִים, נוֹפְלִים,

מִסְתּוֹבְבִים בִּדְמָמָה…

לָמָּה תָמוּת כָּל הַתִּפְאֶרֶת

שֶׁל חַיִּים יְרוֹקִים?

לָמָּה נַפְשִׁי לְרַבִּים נִקְשֶׁרֶת –

וְכֻלָּם, כֻּלָּם רְחוֹקִים?

מְשָׁכוּנִי עֵינַיִם, קוֹלוֹת לִבְּבוּנִי, –

עוֹד מְעַט וְאֵהָב…

רוּחַ עָבְרָה – כֻּלָּם עֲזָבוּנִי,

כִּנְפֹל הֶעָלִים בַּסְּתָו…

וְעוֹד אֶחָד לַדֶּרֶךְ בֵּרַכְתִּי –

וּשְׂפָתַי דּוֹמְמוֹת לְפָנָיו;

לֹא בָכִיתִי גַם לֹא נֶאֱנַחְתִּי,

וְרַק לִבִּי כָאָב.

בְּדַרְכֵי הַמֶּרְחָב לֹא עָלַי לָלֶכֶת!

לָמָּה, נַפְשִׁי, תֶּחֶרְדִי?

בֵּין צִלְלֵי הֶעָבָר, בֵּין עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת

אֶשָּׁאֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי…

מוסקבה, תרפ"ג.