גַם אוֹתְךָ לֹא יָדַעְתִּי,

לְעֵינֶיךָ הַזַּכּוֹת

אַף פַּעַם לֹא נָגַעְתִּי

בִנְשִׁיקוֹת.

הַקּוֹל הַמַּגִּיעַ

עַד תְּהוֹם־נַפְשִׁי

בְּאָזְנַי לֹא הִשְׁמִיעַ

דְּבַר־חִבָּה חֲרִישִׁי.

רַק דִּבְרֵי־חוֹל דִּבַּרְנוּ, –

אֵין עַל מָה לַחֲלוֹם.

בַּדִּמְדּוּמִים עָבַרְנוּ,

וְלֹא נִדְלַק הַיּוֹם.

אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תִּשְׁכָּחֵנִי…

וְלִי – מַה לֵאמֹר?

גַּם לֹא תִזְכְּרֵנִי, –

כִּי אֵין מַה לִזְכּוֹר.

מוסקבה, תרפ"ג