עֵינֵי־עוֹפֶרֶת הָיוּ לִבְחִיר־אַהֲבָתִי:

עָנָן כָּבֵד הֶאֱפִיל אֶת יוֹם־נְעוּרַי…

אוּלָם בְּצֵל הֶעָנָן פָּרְחָה נִשְׁמָתִי,

כְּחֵץ־בָּרָק מִתּוֹךְ הָעָב – שִׂמְחַת־אַהֲבָתִי.

כִּשְׁמוֹעַ לְגַלֵּי־הַיָּם שָׁמַעְתִּי לְקוֹלוֹ;

קְרִיאַת חֵרוּת וְחֶדְוָה שָׁמַעְתִּי מֵרָחוֹק,

וְשֶׁקֶר – קוֹל־הַקְּרִיאָה, וְשֶׁקֶר – כֻּלּוֹ,

וְלִי עָרַב עַד־מְאֹד, – וְהֶאֱמַנְתִּי לוֹ.

יֵשׁ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי: מַדּוּעַ נָעִים לָךְ הַסְּתָו

עִם שְׁמֵי־עוֹפֶרֶת שֶׁלּוֹ וְעֶצֶב־רוּחוֹתָיו?

– אֵינָם יוֹדְעִים, אֵינָם יוֹדְעִים: קוֹל רוּחַ – קוֹל דּוֹדִי,

בְּשַׁחַק יוֹם מְעֻנָּן תָּמִיד אֶרְאֶה עֵינָיו!

מוסקבה, תרפ"ב.