דִּבְרֵי שִׁירָה מָרִים וּגְאֵיוֹנִים
אוֹמְרִים לִי: אַהֲבָה מָרָה מִמָּוֶת.
בְּחשֶׁךְ לֵיל הַלְּבָבוֹת תּוֹעִים
וּמִתְלַבְּטִים בְּאַחֲרִית עַצָּבֶת.
הִנְנִי רוֹאָה אֶת תְּהוֹם הַיֵּאוּשׁ וְהַכְּאֵב,
אֶת קוֹל הַתְּלוּנָה אֲנִי שׁוֹמַעַת,
אֶת רֶטֶט הַקְּלָלָה שֶׁל נִשְׁבְּרֵי־הַלֵּב
וְאִם צָדְקוּ – אֵינִי יוֹדַעַת.
אֲנִי יוֹדַעַת רַק דָּבָר אֶחָד:
כִּי עַל חַיַּי זָרוּעַ אוֹר עֵינֶיךָ,
כִּי חַם הַבַּיִת בּוֹ אָשְׁרִי נוֹלַד,
וְלֹא אֶשְׁאַל אִם זֹאת – אַהֲבָתֶךְ.
מוסקבה, תרפ"ד.