בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר נִגַּשְׁתִּי

אֶל חַלּוֹנִי.

אַךְ בִּנְשִׁיבַת הָרוּחַ הִרְגַּשְׁתִּי

וַאֲנִי – לֹא אֲנִי.

בַּיַּעַר, בְּמִסְגֶּרֶת הַיֶּרֶק

גַּרְגְּרִים אֲדֻמִּים;

רְצוּעַת הַשַּׁחַר בּוֹעֶרֶת

בַּדִּמְדּוּמִים.

עוֹד יֵשׁ לַהֲבַת דָּם שְׁבוּיָה

תַּחַת אֵפֶר שָׁנִים;

עוֹד יָפָה מַחֲרֹזֶת יָמַי, הַתְּלוּיָה

עַל חוּט הַשָּׁנִי.

עוֹד בַּיַּעַר רַגְלִי צוֹעֶדֶת

בַּדֶּרֶךְ הַיְרוֹקָה,

וּבְכָל אֵגֶל טַּל רוֹעֶדֶת

נִשְׁמָתִי – קְדֻשַּׁת נְשִׁיקָה.

וְהָרוּחַ בְּפָנַי נוֹגַעַת

נְגִיעָה קַלָּה…

מַה טּוֹב, מַה טּוֹב לָדַעַת,

כִּי הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה!

מוסקבה, תרפ"ד.