מִי אַתְּ הַיּוֹצֵאת עִם עֶרֶב

לִתְעוֹת בְּדַרְכֵי־הַסְּתָו,

עֵת בַּשָּׁמַיִם בּוֹעֶרֶת

עֲטֶרֶת־הַמַּעֲרָב?

מִי אַתְּ כִּי חָוְרוּ פָּנַיִךְ,

עֵינַיִךְ עוֹרְגוֹת־כָּלוֹת?

לָמָּה הִסְתַּרְתְּ אֶת כְּנָפַיִךְ

הָרְחָבוֹת, הַקַּלּוֹת?

– עַלְמָה צְעִירָה הִנֵּנִי,

עַלְמָה תַּמָּה, עֲנֻגָּה;

אֵין אִישׁ בָּעוֹלָם אוֹהֲבֵנִי,

לָכֵן גּוֹרָלִי – תּוּגָה.

מִשַּׁחַר עַד כְּלוֹת הָעֶרֶב

אֶרְאֶה – אִילָנוֹת, עֲשָׂבִים,

הַפְּרָחִים עַל־יַד הַדֶּרֶךְ

הַדַּלִּים – גַם הֵם אוֹהֲבִים!

וַאֲנִי בֵין חוֹמוֹת נוֹלַדְתִּי

בָּעֶרֶב, בִּימֵי־הַסְּתָו;

חַיַּי בַּשֶׁקֶר אִבַּדְתִּי,

וְהִנְנִי גַלְמוּדָה עַכְשָׁיו.

אָמְנָם הָיוּ לִי כְּנָפַיִם, –

וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי בָּהֵן…

וְעַכְשָׁיו בָּעֶרֶב־בָּעֶרֶב

לִבִּי בּוֹכֶה עֲלֵיהֶן.

אַךְ טוֹב, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ נוֹשֶׁקֶת

לִפְעָמִים חִוְרוֹן־לְחָיַי,

וְיָדַעְתִּי: בְּיַם־הַשֶּׁקֶט

יִשְׁקוֹט גַּם יְגוֹן־חַיַּי

מוסקבה, תשרי תרפ"ג.