וְהָיָה דִמְיוֹנִי לִמְצִיאוּת,

וּבֵינֵינוּ – יַמִּים רוֹעֲשִׁים,

וּבַלַּיְלָה זוֹרְחִים – אֵין מִסְפָּר –

על רֹאשִׁי כוֹכָבִים חֲדָשִׁים.

מָה אֹמַר? – כָּךְ הָיָה רְצוֹנִי.

מֵעוֹלָם לֹא נָטַעְתִּי פְּרָחִים,

לֹא גִדַּלְתִּי דָבָר מֵעוֹלָם, –

חוּץ מִכֶּם, חֲלוֹמוֹת נִשְׁכָּחִים!

אם שָׁגָה גּוֹרָלִי הַפַּעַם,

וְנָגַעְתִּי בְסוֹד חֲלוֹמִי, –

הַאוֹשִׁיטָה יָדִי לְחַלֵּל,

לְהַחֲרִיב אַגָּדַת עוֹלָמִי?

וְכִי מַה בַּפִּתְגָּם הַיָּפֶה:

“אוֹהֲבִים וְאֵינָם נִפְגָשִׁים”?

………..

– שׁוּב הַלַּיְלָה. וְזֵכֶר צוֹרֵב.

וּבֵינֵינוּ – יַמִּים רוֹעֲשִׁים…

תל־אביב ל“ג בעמר תרפ”ה.