מַה שֶׁהָיָה מֵעֵבֶר לַיָּם, –

לָמָּה הַיּוֹם לֹא יִהְיֶה עוֹד פַּעַם?

…לִתְפֹּשׂ מֶבַּט עֵינַיִם זָרוֹת,

זָרוֹת עוֹד אֶתְמוֹל, וְהַיּוֹם – יְקָרוֹת.

לְהַקְשִׁיב בִּקְרִירוּת לְקוֹל מְדַבֵּר

וְלִשְׁמֹעַ דָּבָר – לְגַמְרֵי אַחֵר;

וְלַהֲגוֹת בֵּינָתַיִם בְּסֵתֶר לִבִּי:

בִּשְׁעַת הַפְּרִידָה אֵיךְ יִלְחַץ יָדִי?…

אַךְ חֲבַל! כֹּה מְעַט לָנוּ נִתַּן

מִמִּשְׂחָק זֶה נָעִים וְיָשָׁן!

רֶגַע אֶחָד – שָׁבוּעוֹת הַפְסָקָה –

וְאַחַר כָּךְ, – מִי יוֹדֵעַ? – גַּם הַשִּׁכְחָה.

וְתָמִיד אֵיזֶה שִׁיר שֶׁבְּסֵתֶר נוֹלָד,

וַאֲשֶׁר בְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמַע רַק אֶחָד…

כָּל זֶה הָיָה עוֹד מֵעֵבֶר לַיָּם,

אַךְ כָּל זֶה חָדָשׁ וְיָפֶה לְעוֹלָם!

תל־אביב, סיון תרפ"ה.