פִּתְחוּ הַנְּשָׁמָה, כַּחַלּוֹנוֹת קִרְעוּהָ!
תְּלוּהָ לָרוּחוֹת עַל חֶבֶל כִּכְבָסִים!
וְכָל הַסְּעָרוֹת, אֲשֶׁר עוֹד לֹא קָרוּהָ
יָבוֹאוּ בָּהּ לִצְלֹף בְּמַשָּׁבִים עַזִּים!
הוֹשִׁיטוּ אֶת הַלֵּב מֵעַל חוֹמַת-הַדַּעַת,
לְעֵין הַלּוֹעֲגִים, מֵעֵבֶר לַמּוּבָן.
יִבֹּלוּ וְיִפְּלוּ בְּלוֹיֵי-בּוּשָׁה פּוֹשַׁעַת,
כִּי בּאֲוִיר חָפְשִׁי הַלֵּב לֹא יְצֻנַּן!
אַחַי בַּעֲלוּמִים, אֲשֶׁר אִתִּי נֻגָּנוּ
מֵעַל כִּנּוֹר אֶחָד גָּדוֹל וְנֶעְלָם –
אִמְרוּ הַלֵּל לַשִׁיר, כִּי בִּזְכוּתוֹ נִבְקַעְנוּ,
וּבִשְׁבוּתוֹ שֻׁחְרַר הַלֵּב הַנֶּאֱלָם!
פִּתְחוּ הַנְּשָׁמָה! רוּחוֹת יְטַהֲרוּהָ,
הַצִּיבוּ אֶת הַלֵּב כְּמִגְדַּל-אוֹר יַמִּי!
בַּאֲלֻמַּת-אוֹרָה, סוֹפְרִים לֹא תֵּאֲרוּהָ –
עוֹד יְפֻלַּח הַלֵּיל – הַלֵּיל הָעוֹלָמִי!