גַּם בְּהִתְעָרוֹתוֹ לְעֵינֵיכֶם, וְעַד לְמַעֲמַקָּיו –

אַל תִּצְהֲלוּ כְאַבִּירִים.

אַךְ הָתֵל הֵתֵל בָּכֶם לְלֹא רַחֲמִים

וְעַד לִמְנוֹד רֹאשׁ לָעַג לְכֻלְּכֶם.

נִקְלֵיתֶם מֵחֲשׂוֹף לָכֶם אַחַת מִנִּי אֶלֶף

מֵהָגוּת לִבּוֹ עֲלֵיכֶם,

עַל-כֵּן יִתְגַּל, לְמַעַן הֵעָלֵם מְאֹד מֵעֵינֵיכֶם

וּלְמַעַן הַתְעוֹתְכֶם.

שָׁוְא תַּחְפְּשׂוּהוּ בְּמַחֲבוֹאֵי חֲרוּזָיו – גַּם אֵלֶּה

אַךְ כְּסוּת הֵמָּה לִצְפוּנָיו,

מִבַּעַד לְטוּרֵיהֶם, כְּמוֹ מִבֵּינוֹת לַחֲרַכֵּי סוּגַר,

לָבִיא לוֹהֵט וְזוֹמֵם יָצִיץ,

יִשְׁלֶה לְמַרְאֵה עַיִן, יִתְאַפֵּק אוֹ יִרְגַּן חֶרֶשׁ –

וְשַׁאֲגַת אֵשׁ עֲצוּרָה בְּעַצְמוֹתָיו.

לַיְלָה מִלֵּילוֹת יָבֹא, וּבְעֶצֶם שְׁנַתְכֶם הַמְּתוּקָה,

יְבַהֶלְכֶם הֵד רַעֲמָהּ פִּתְאֹם,

מִמֶּרְחָק לֹא פִלַּלְתֶּם, מִילֵל יְשִׁימוֹן, תַּגִּיעֲכֶם,

וְאַתֶּם טֶרֶם תָּבִינוּ.

נִשְׁבַּר הַסּוּגַר בִּן-לַיְלָה, הָיוּ בְרִיחָיו רְסִיסִים,

וְהַלָּבִיא נִמְלַט לִמְכוֹרָתוֹ.

עוֹד הַבֹּקֶר עִם פְּרָץ שֶׁמֶשׁ, עַז-נֶפֶשׁ וְנֶאְדָּר,

נִצָּב עַל קָדְקֹד צוּר יוֹפִיעַ,

בּוֹעֵר בִּזְהַב תַּלְתַּלָּיו וְנֶאְפַּד רַעְמָתוֹ הַכְּבֵדָה –

כֻּלּוֹ אוֹמֵר: מֶלֶךְ!

עֵינָיו תִּרְשֹׁפְנָה בּוּז וְאַפּוֹ יָרִיחַ טֶרֶף

וּתְרוּעַת דְּרוֹרוֹ שָׁרְשֵׁי הָרִים תַּחֲרִיד.

ד' אדר, תרצ"א, לונדון.