מִן הָאֲוִיר הִפְקַעְתִּי
אוֹתְךָ, עַל דֶּרֶךְ הַלֹּא־יִתָּכֵן
עֵץ הִבְשִׁיל חוּץ עוֹנָתוֹ – תַּפּוּחֵי
חֹרֶף – עַד הֲזָיָה לָבְשָׁה חֲלִיפַת
אֱמֶת, אַהַב הִלֵּךְ בֵּינֵינוּ
כְּגַמֶּלֶת שֶׁחָצְתָה מִדְבָּרִים
דַּבַּשְׁתָּהּ מַיִם גְּנוּבִים.
מָה שֶׁחָמַסְתִּי מִן הַדִּמְיוֹן
יִגָּזֵל מִמֶּנִּי?