תִּצְטַעֲרִי רַק כְּדֵי גָּבִיעַ,

עַל כֻּלָּם לָצֵאת

דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. פּוֹצְעִים

אֶחָד אֶת הָאַחֵר וְסִימָן

נֶחְקָק כְּמוֹ מִסְפָּר

שֶׁצּוֹרְבִים בִּבְשַׂר כֶּבֶשׂ.

נַעֲשֶׂה גֵּז, כָּךְ סֻמְּנוּ

יַלְדֵּי תֵּימָן בַּמַּעֲבָר

כָּךְ כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּלֵךְ־לְךָ

מִיְּרוּשָׁלַיִם לָעֵמֶק.

כְּשֶׁאֶפָּרֵד, אֶתְפֹּס חָזָק

וְאוּלַי אַחְלִיק מַטְבֵּעַ

עַל עֵינֵי הַמַּעֲבִיר.

וּכְשֶׁאֶעֱמֹד לִפְנֵי הַגּוֹזֵז אֹמַר

הִבְטַחְתִּי לָהּ צַעַר כְּדֵי אֶצְבָּעוֹן.

וְהוּא אִם בְּרַחֲמָיו יִשְׁקֹל