מִתּוֹךְ הָעִיר הָחֲרֵבָה

כְּנֶגֶד הָעֻבְדּוֹת, תִּפְרַח

חֲבַצֶּלֶת רֵסִיפֶה

מַגְבִּיהָה מֵרִצְפַּת נָמֵר

טָסָה בְּרֶכֶב מְחֻזָּר,

מֻכַּת מִדְבָּר. מִי יֶאֱסֹף

נְפָצֶיהָ לְהָטִיחַ אֲנִי

בְּפִגּוּמֵי תַּחְבִּיר?

פִּי שִׁבְעָה דּוֹלֵק הָאֶפֶס

שֶׁבַע מִסְפָּר אֱלֹהִי

וְאֵין לִשְׁאֹל מִי קוֹדֵם

אָדָם אוֹ גּוֹרָלוֹ.

דַּבֵּר אֶל שְׁלִיחָיו: ג’וּק,

קוֹפִיף, תְּאוֹ.

לֹא כְּדֶרֶךְ הַמִּתְפַּלֵּל

מִלְּמַטָּה, מִלְּמַעְלָה

תַּרְטִיט. וּבְצִיר מְחוֹלֵל

בֵּין תּוֹצָאָה לְסִבָּה,

לִבִּי לָבָן מֵעָקֹב.

אוֹר הַנֵּר בּוֹקֵעַ

מִחֶשְׁכַּת¹ רֵסִיפֶה,

מֵאִיר שְׁמָהּ הָרִאשׁוֹן

חַיָּה.