בּוּעַת שֶׁמֶשׁ נִשְׁפֶּכֶת עַל פְּנֵי
הַתִּינֹקֶת שֶׁחֻלְצָה הָרֶגַע בְּדַם גּוּפִי
מַהֵר, קוֹרֵא הָרוֹפֵא לָאָחוֹת,
צִנּוֹר נְשִׁימָה. הַתִּינֹקֶת מִתְלַעֲלַעַת.
בְּתוֹךְ אוֹר הַחֶדֶר מַכָּה בִּי שׁוּב
יְדִיעַת הַחַיִּים. אֲבָל הַתִּינֹקֶת
לֹא מְנַסָּה לְהוֹכִיחַ דָּבָר. לְרֶגַע
הָיִיתִי חַפָּה מִכְּפִילוּת. הִיא נוֹשֶׁמֶת, בָּכִיתִי
מוּל פָּנֶיהָ מְקַמֶּטֶת חִיּוּךְ.
מִבַּעַד לַתִּקְרָה יָרְדָה הָאוֹת אָלֶף
וּפִזְּזָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי.