[ככוכבי השמים] / אברהם שטרן (“יאיר”)
וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם.
כּכוֹכְבֵי-הַשָּׁמַיִם זָרַע…צָרַי.
וְזַרעִי כֶּעָפָר…לְרַגלָם.
כַּעֲדַת חֲזִירִים אֶת גְּוִיּוֹת בְּנוֹתַי
נִאֲרוּ בְּתַזנוּת-פִּגּוּלָם.
בְּצֹאַת-אָלָתָם נִאֲצוּ אֲרוּרִים
גְּוִילֵי תוֹרָתִי הַקְּדוֹשָׁה.
תּוֹך מְעֵי-אִמָּהוֹת בֻּתְּקוּ עֻבָּרִים,
רִטְּשׁוּם בְּחַרבָּם הַקָּשָה.
וְאַתָּה אֱלֹהִים, כַּאלֹהִים אֲחֵרִים:
לְךָ אָזנַיִם וְלֹא תַאֲזִין;
עֵינַיִם לְךָ – לֹא תִראֶה יִסּוֹרִים;
פֶּה לְךָ – לְדַבֵּר לֹא תָהִין.
מַה תִּדֹּם, אֵל נוֹרָא וְאָיֹם? הֲתִירָא
כִּי יַשׁחִית פֵּאוֹתֶיךָ עָרֵל?
וְיָאֹר אוֹתְךָ, אֵל טָהוֹר? מְצֹרָע
בִּקדוֹשׁ יִשׂרָאֵל יִתעַלֵּל?
וְאַתָּה תִתפַּלֵּשׁ בְּאַשׁפּוֹת, חֲפוּי-רֹאשׁ,
וְתָלֹק מוֹק חֶלאַת-הַגּוֹיִים?
תְּיַבֵּב: "דַּם-בָּנַי מִיֶּדכֶם לֹא אֶדרֹשׁ,
אַךְ תְּנוּ לִי אֶתנַן-הַחַיִּים?"
הִתנַעֵר מֵעָפָר, לְבַש עֹז, אֵין-אוֹנִים,
אֱלֹהֵי-הַגָּלוּת הַגַּלמוּד.
צֵא לְלחֹם עַל חֵרוּת בִּצבָאוֹת אַלמוֹנִים
לְנַצֵּחַ עִמָּם אוֹ לָמוּת.