לוגו
טובה חזקי־נא
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U
3.jpg

עם פטירתה של טובה חזקי־נא (חסקינה) בכ“א כסלו תש”ט, הוצאה חוליה יקרה משרשרת נושאי דגל החנוך והתרבות בתל־אביב, כי הקדישה את מיטב שנות חייה לאומה ולמולדת, לחנוך ולתרבות.

היא נולדה בנובגורוד־סוורסק (רוסיה) בשנת תרנ“ד (1893). למדה בגימנסיה ושמעה שעורים פדגוגיים־פרבליים בפטרבורג, וכבר בימי נעוריה לא הלכה אחרי האור המתעה של התנועות המהפכניות הכלליות ברוסיה, וגם ה”בונד" היהודי לא משך את לבה: היא התמסרה לתנועה הציונית, ונצטרפה לקבוצת יוסף טרומפלדור, שאפה להכשרה מיוחדת לחיים בארץ־ישראל. לשם כך ביקרה בשעורי־הערב לעברית מיסודו של הרב מ. א. אייזנשטאדט בפטרבורג.

בשנת 1912 יצאה מרוסיה, ובאה לארץ עם קבוצת טרומפלדור השניה לפסח תרע"ב–אפריל 1912. מתחילה הלכה לחוות מגדל, ולאחר שהקבוצה התפזרה, עברה עם אחדים מן החברים לחוות בן־שמן, ומשם הלכה לרחובות. כעבור זמן־מה הוזמנה כמנהלת גן־הילדים בראשון־לציון.

השכלתה האקאדמית והכשרתה המקצועית עמדו לה, ובחוגי החנוך הוקירו את עבודתה. היא מצאה סיפוק רב בעבודת החנוך, ואולם באב תרע"ד (אבגוסט 1914) פרצה מלחמת־העולם הראשונה, וחזקי־נא גורשה למצרים על־ידי השלטונות התורכיים יחד עם כמה מאות אזרחי רוסיה. במצרים עשתה שנה ונפגשה שוב עם יוסף טרומפלדור וחבריו.

היא חזרה ממצרים לרוסיה, השתקעה בפטרבורג והוסיפה להשתלם בפדגוגיה, ועם זה ניהלה שם גן־ילדים עברי, השתתפה בעבודה ציונית כחברה ל“צעירי־ציון”, פעלה הרבה בסידור תערוכה של ארץ־ישראל, והיתה צירה בועידה הציונית השביעית, שהיתה במאי 1917. לאחר הועידה יצאה לקרים ומשם לצ’ליאבינסק (סיביר) והתמסרה לעבודה חנוכית וציונית בין תושבי המקום ובין היהודים הפליטים. משם עברה לייקאטרינבורג (אורל) כמורה בבית־הספר העממי של חברת “מפיצי השכלה”. לאחר מאמצים רבים, הצליחה להחדיר את הלשון העברית בבית־הספר ואת כל הלימודים בכיתה א' לימדה עברית. אז היה זה הישג גדול ברוסיה. ב~1919 ביקרה בסניפי “צעירי ציון” שבקהילות היהודיות באירקוטסק, אומסק, טומסק וחארבין. בפעם השניה באה לארץ בסוף 1919, ומאז ועד יומה האחרון פעלה בשדה החנוך והתרבות.

בימים הראשונים לבואה ארצה, עבדה בגן־הילדים של ילדי התימנים העולים החדשים ברחובות. בשנת 1921 השתתפה בקונגרס הציוני בקארלסבאד כציר מ“צעירי־ציון” מסיביר ואורל.

כחמש שנים היתה מורה ומדריכה לגננות בבית־המדרש למורות ולגננות על שם א. ל. לוינסקי, בהנהלת ד"ר יצחק אפשטיין ונח פינס.

המנוחה היתה ממיסדות “התאחדות הגננות” ועמדה בראש ההתאחדות שנים רבות. רבות פעלה במרכז הסתדרות המורים בארץ־ישראל. היא גם אירגנה את מגרשי־המשחק הראשונים לילדים בתל־אביב, ועבדה בין ילדי הפליטים בתל־אביב. היא היתה היוזמת והמייסדת של “תיאטרון לילדים” ליד מרכז הגננות. יזמה את ארגון ועדי ההורים של גני הילדים על־יד ועד־ההורים המרכזי. ובשנים האחרונות בועדת פינת הילד שבראדיו ירושלים ותל־אביב.

בתרצ"ו החלה להוציא “גליונות לגננות”, והיתה העורכת הראשית של “הד הגן” ופירסמה בו הרבה מאמרים.

בשנת 1929 שהתה בלונדון ושמעה שם קורס מיוחד בשיטת מונטיסורי. בשנים 1921–1948 היתה מנהלת גן־ילדים א' בתל־אביב.

בראשית תש“ט חלתה בשפעת, ולאחר שהוקל לה קמה ממשכבה וחידשה את עבודתה. אולם חלתה בדלקת הריאות, ובמצב קשה הובאה לבית־החולים “הדסה” ומתה לאחר 4 ימים, בליל כ”א כסלו, בשנת החמשים וחמש לחייה.