במותו של ישראל ושר־רייכמן נסתלק אחד מבני העליה השלישית, אחד מטובי בנינו־בונינו, אשר עלה לארץ בשנת 1923.

בן 36 היה אז, מלא כח עלומים, רצון ושאיפה לעבוד ולפעול למען האומה והמולדת.

צנוע ועניו בכל הליכותיו, בעל לב טוב, נוח לבריות ומוכן להגיש את עזרתו לכל הפונים אליו, בלי הבדל מפלגה ומעמד.

הכרתיו לראשונה בשורת הפועלים, כשעבד בסלילת כבישים מטעם מחלקת ההנדסה של עירית תל־אביב, ומאז עקבתי אחרי פעולותיו גם בשטח העבודה הצבורית. יום־יום יוצא לעבודה המפרכת והמיגעת את הגוף, ואת הערבים הקדיש לעסקנות צבורית.

בימים הראשונים נבחר לועד עובדי המחלקה, ומיד הראה עירנות ופעילות רבה, וכל חבריו לעבודה הוקירו את מסירותו הגדולה.

בשנות 1926–1928 נבחר ישראל ושר למועצת העיר תל־אביב, כנציג מפלגת “פועלי־ציון” בתל־אביב.

לא היה מן הדברנים והנואמים המושבעים, אלא העדיף את הפעולה הממשית על הדבור. ואזכיר פה רק כמה מפעולותיו בעבודה הצבורית בעיריה (בין העובדים) ובעיר: ישראל ושר היה ממיסדי הועד המאוחד, מועצת עובדי העיריה ופקידיה, קופת־התגמולים של פועלי העיריה, השתתף באופן פעיל ביסוד הצרכניה לפועלים, חברת מעון הפועלים, ספרית הפועל על־שם ב. בורוכוב בתל־אביב, ממיסדי המעונות המשותפים לפועלים בתל־אביב ורמת־גן. כן היה חבר הועד במועדון על־שם רוזה כהן והבטאון של עובדי עירית תל־אביב “שערים”.

במרוצת הזמן עבר י. ושר מסוג “פועלים” לסוג “פקידות” בעבודה משרדית.

בשנים האחרונות שימש יושב־ראש של מועצת פקידי העיריה וחבר הנשיאות בקופת תגמולים של הפקידים.

בשנת 1936 יצא ממפלגת “פועלי ציון” ועבר למפלגת פועלי ארץ־ישראל (מפא"י), והיה פעיל מאד במוסדות צבוריים של הסתדרות העובדים הכללית, בועד הארצי של קרן היסוד, בועד הארצי של הקרן הקיימת, במועצת קופת־מלווה של העובדים, ועוד ועוד.

ובעצם עמידתו במערכת העבודה והעסקנות הצבורית בממדים רחבים, הלך לעולמו.

חבריו לעבודה בחוגי הפועלים והפקידים זוכרים את פעולותיו הצבוריות והענפות, וזכרו הטוב של ישראל ושר־רייכמן לא ימוש מקרבם.