ללנרד כהן, שהמתיק את נעוריי המסוכסכים
מי בחרב, מי באש ומי
במים – בבְּרֵכַת המים המלוחים
והקפואים או המוכלרים
מי בייסורים, בייסורים מרים ומי
בדעיכה מתמשכת
מי בסרטן ומי-מי-מי
במות נשיקה?
ובלילות המסויטים גופתך מיטלטלת על
האלונקה המבישה בשרב
אפריל צפוי מבית הלא-טהרה אל קברך
דרך שנכפתה עליך ועלי
ללא כבוד
ללא הדרה
מי באש ומי במים
מי בביתו
ומי במוסדו
מי באש ומי במים
ומי בחנק
חנק —
סליחה
שלא
ידעתי
לא הספקתי
ורואה איך עיני השקד שלך
מצטעפות בדוק של בעתה
נטולת הכרה
אבודה כמי שכלואה בצינוק
מתכתי בברונקס
דוהר במנהרות התחתית
ואיש אינו ניגש
ואיש אינו מלטף
מוחה את מצחך
מערסל, מנחם
כפי שהיטבת
לעשות