(בְּלֵיל-נְדוּדִים)

כָּבְתָה הָאָח וְדָעַךְ אִשָּׁהּ.

כַּנְּשִׁימָה הָאחֲרוֹנָה

עוֹד תְּנוֹצֵץ לֶהָבָה אַחַת,

הָאַחַת-הָאַחֲרוֹנָה.

כָּל הַשֵּׁמוֹת הַחֲבִיבִים

שָׁכָחְתִּי. אֶחָד עִמִּי

חַי בִּלְבָבִי, צַח וּבָהִיר

הַשֵּׁם הטָּהוֹר: “אִמִּי”.

וּבַלֵּילוֹת, לֵילֵי-דָוָיִי,

כְּאָז, בּימֵי יַלְדוּתִי,

עוֹד אֵלֶיהָ תִּשְׁאַף נַפְשִׁי,

וּבָהּ אֲבַקֵּשׁ מְנוּסִי.

" – אִמִּי, אִמִּי – תִּבְכֶּה לִבָּתִי

וְתֶהֱמֶה כַיוֹנָה –

שִׁמְרִי, נִצְרִי שַׁלְהֶבֶת-חַיַּי

הָאַחַת-הָאֲחֲרוֹנָה!"…