לְיִשַׁי בֵּית־הַלַּחְמִי הָיָה מִקְנֶה רַב: צֹאן וּבָקָר וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים וְהַרְבֵּה כָּרִים וּשְׂדוֹת מִרְעֶה הָיוּ לוֹ מִחוּץ לָעִיר.

וּלְיִשַׁי שְׁמוֹנָה בָּנִים, וְקָבַע לָהֶם אֲבִיהֶם שְׁמוֹנָה חֲדָרִים, חֶדֶר לְכָל אֶחָד, שְׁמוֹנָה חֲדָרִים קְטַנִּים וְיָפִים לְאֹרֶךְ הַבַּיִת.

וְהָיָה בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְקָם יִשַׁי הַזָּקֵן מִמִּטָּתוֹ לְעוֹרֵר אֶת אֶחָד מִבָּנָיו שֶׁיִּפְתַּח לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בִּרְפָתָיו וְאֻרְווֹתָיו, וְיֵצֵא עִמָּהּ אֶל מִחוּץ לָעִיר עַל פְּנֵי כָּרָיו וּשְׂדוֹתָיו הָרְחָבִים, הַמְּלֵאִים בִּרְכַּת אֲדוֹנָי.

הָיָה יִשַׁי הַזָּקֵן נִכְנָס בָּרִאשׁוֹנָה לַחֲדַר בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, קָרֵב אָל מִטַּת הַיָּשֵׁן, נוֹגֵעַ קְצָת בִּכְתֵפוֹ, וּמֵסִיחַ לוֹ חֶרֶשׁ:

– אֱלִיאָב, כְּלוּם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ אֶת הַפָּרוֹת גּוֹעוֹת, אֶת הַגְּמַלִּים מְחַרְחֲרִים, וְאֶת הַחֲמוֹרִים נוֹעֲרִים? הַשַּׁחַר עָלָה כְּבָר – קוּם וְצֵא עִמָּהֶם אֶל הַמִּרְעֶה!– אַבָּא! – הָיָה אֱלִיאָב עוֹנֶה מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, – כְּלוּם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ מֵעֵבֶר לַקִּיר נַחֲרַת בֵּן צָעִיר מִמֶּנִּי? יָקוּם הוּא וְיֵלֵךְ אַחֲרֵי הַצֹּאן.

נִכְנָס יִשַׁי לַחֲדַר בְּנוֹ הַשֵּׁנִי, קָרֵב אֶל מִטָּתוֹ וּמוֹשְׁכוֹ בִּכְתֵפוֹ:

– אֲבִינָדָב! כְּלוּם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַצֹּאן וְהַבָּקָר הָעוֹלֶה מִן הָרְפָתִים וּמִן הָאֻרְווֹת? כְּבָר הִתְאַדְּמָה פְּאַת מִזְרָח כְּדָם, קוּם וְצֵא עִמָּהֶם אֶל הַמִּרְעֶה.

– אַבָּא! – הָיָה אֲבִינָדָב קוֹרֵא מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, – כְּלוּם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ מֵעֵבֶר לַקִּיר נַחֲרַת בֵּן צָעִיר מִמֶּנִּי? יָקוּם הוּא וְיִרְעֶה אֶת הַצֹּאן.

וּכְשֶׁרָאָה יִשַׁי הַזָּקֵן, שֶׁאֲבִינָדָב מִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי, הָיָה עוֹזְבוֹ לְנַפְשׁוֹ וְנִכְנָס לַחֲדַר בְּנוֹ הַשְּׁלִישִׁי, קָרֵב אֶל מִטָּתוֹ וְדוֹפֵק בְּשִׁכְמוֹ:

– שַׁמָּה, הַעוֹדְךָ יָשֵׁן, שָׁמָּה? הַעוֹדְךָ יָשֵָן, שַׁמָּה? כְּלוּם מַנִּיחִים לְךָ עֶדְרֵי אָבִיךָ לִישֹׁן? רְאֵה, הוֹזֶה, הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר עָלְתָה, וְהָעֲדָרִים רְעֵבִים וּמְבַקְשִׁים מִרְעֶה.

– אַבָּא, אִי, אַבָּא! לָמָּה אַתָּה בָּא וּמַפְרִיעֵנִי מִשְּׁנָתִי הַמְּתוּקָה? הַט אָזְנְךָ לַקִּיר וְשָׁמַעְתָּ נַחֲרַת בֵּן צָעִיר מִמֶּנִּי – עוֹרְרֵהוּ וְיֵלֵךְ הוּא אַחֲרֵי הַצֹּאן.

וְיִשַׁי הַזָּקֵן הָיָה נִכְנָס מַחֲרִישׁ לַחֶדֶר הָרְבִיעִי, בְּנוֹ הָרְבִיעִי הָיָה שׁוֹלְחוֹ לַחֶדֶר הַחֲמִישִׁי, הַחֲמִישִׁי – אֶל הַשִּׁשִּׁי, הַשִּׁשִּׁי – אֶל הַשְּׁבִיעִי, וְהַשְּׁבִיעִי אֶל הַשְּׁמִינִי, אֶל הַצָּעִיר מִכֻּלָּם, אֶל דָּוִד.

דָּוִד הָיָה תָּמִיד חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת בִּשְׁנָתוֹ, וְהַחֲלוֹמוֹת כֻּלָּם הָיוּ טוֹבִים וְנִפְלָאִים. פַּעַם חָלַם שֶׁהוּא לוֹחֵם עִם אֲרָיוֹת וְדֻבִּים, שֶׁהִתְנַפְּלוּ עַל הָעֵדֶר, וְהֵם נוֹפְלִים מֵתִים תַּחַת מַהֲלֻמּוֹת אֶגְרוֹפָיו; פַּעַם – שֶׁהוּא לוֹחֵם עִם עֲנָקִים נוֹרָאִים וַיָכוֹל לָהֶם; לִפְעָמִים הִקְשִׁיב מַנְגִּינוֹת נְעִימוֹת, שֶׁלֹּא שָׁמַע כְּמוֹהֶן בְּהָקִיץ; וּפְעָמִים הוּא רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ, וְהִנֵּה כָּל הַכְּבָשִׂים שֶׁלּוֹ עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיּוֹת וְהֵם מְשַׁנִּים צוּרָתָם מְעַט מְעַט עַד שֶׁפְּנֵיהֶם דּוֹמִים לִפְנֵי אָדָם… וְגַם הָאֶבֶן, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, מִשְׁתַּנָּה וְנֶהְפֶּכֶת לְכִסֵּא זָהָב גָּדוֹל, וְשׁוֹט הָרוֹעֶה שֶׁבְּיָדוֹ – לְשַׁרְבִיט זָהָב, וְהַכֹּל כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וְקוֹרְאִים: יְחִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעוֹלָם!

חֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיָה חוֹלֵם מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְסַפֵּר אוֹתָם לְאֶחָיו, אַךְ אֱלִיאָב אָחִיו הַבְּכוֹר, שֶׁהָיָה מְהִיר־חֵמָה, גָּעַר בּוֹ בְּכָל פַּעַם וְחֵרֵף אוֹתוֹ, וְלָכֵן סִפֵּר אוֹתָם לְאָבִיו. אָבִיו הָיָה מַחֲלִיקוֹ בְּחִבָּה עַל לֶחְיוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: בְּנִי, החֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ, וְאַתָּה אַל תִּשְׁגֶּה בָּהֶם וְשִׂים לִבְּךָ לָעֲדָרִים. אַךְ בְּלִבּוֹ שָׁמַר יִשַׁי אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל בְּנוֹ הַצָּעִיר, וּבְגִשְׁתּוֹ אֶל מִטָּתוֹ לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ, חָשַׁב: בְּנִי זֶה וַדַּאי חוֹלֵם עַתָּה עַל כֶּתֶר מַלְכוּת, וַאֲנִי מְעִירוֹ לָצֵאת עִם הָעֲדָרִים.

– דָּוִד, בְּנִי דָּוִד! – הָיָה קוֹרֵא יִשַׁי הַזָּקֵן בְּלַחַשׁ, בְּהִכָּנְסו לַחֲדַר בְּנוֹ הַקָּטָן, – רְאֵה, הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר מַבִּיטָה מִן הַמִּזְרָח, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר גּוֹעִים וּמְבַקְשִׁים אֹכֶל.

מִיָּד הָיוּ נִפְקָחוֹת עֵינָיו הַיָּפוֹת שֶׁל דָּוִד, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת אָבִיו הַזָּקֵן עוֹמֵד עָלָיו, הָיָה קוֹפֵץ מִמִּטָּתוֹ וְאוֹמֵר:

– לוּלֵא חֲלוֹמִי הַטּוֹב, הָיִיתִי כְּבָר יוֹשֵׁב עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת, וְהָעֵדֶר הָיָה רוֹעֶה לְפָנַי עַל פְּנֵי הַמִּרְעֶה.

אָז מִהֵר דָּוִד לְהִתְלַבֵּשׁ וְרָץ וּפָתַח אֶת הַגְּדֵרוֹת וְהָרְפָתִים, וְהִתְפָּרְצוּ מֵהֶן כָּל הַכְּלוּאִים בְּתוֹכָן: הַגְמַלִּים דּוֹהֲרִים, הַחֲמוֹרִים מְקַפְּצִים וּמְנִיעִים לוֹ בְּאָזְנֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת, הַפָּרוֹת גּוֹעוֹת מִשִּׂמְחָה, וְהַכְּבָשׂוֹת מְלַחֲכוֹת אֶת יְדֵי רוֹעָן הַיָּפֶה וְאֶת בְּגָדָיו וְרָצוֹת לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לָאֲפָר הַיָּרֹק.

וְיִשַׁי עוֹמֵד וּמַבִּיט אַחֲרָיו וְחוֹשֵב: הֲיִהְיֶה בְּנִי זֶה כָּל יָמָיו רוֹעֵה צֹאן וּבָקָר אוֹ יִהְיֶה רוֹעֶה לְעַם יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר חָלַם זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת וְכַאֲשֶׁר נִבָּא עָלָיו שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה?