בַּנָּמָל, בְּקַבָּלַת הַפָּנִים לְ“קֵדְמָה”

הַנֹּעַר שֶׁלָּנוּ כָּבַשׁ כִּבּוּשִׁים רִאשׁוֹנִים בְּיַמָּאוּת, אוּלָם דְּרוּשִׁים לָנוּ כֵּלִים. אִלּוּ הֲבִינוֹנוּ לְהַעֲמִיד אֳנִיּוֹת לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, הָיָה מַצָּבֵנוּ כַּיּוֹם אַחֵר.

עַמִּים, אֲשֶׁר וֶתֶק יַמִּי לָהֶם וְאֳנִיּוֹתֵיהֶם מַפְלִיגוֹת וּבָאוֹת, אוּלַי לֹא יָבִינוּ לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה. אַךְ לָנוּ הַהוֹפָעָה הַקְּרוֹבָה שֶׁל הָאֳנִיָּה הַקְּטַנָּה הַזּוֹ בְּחוֹפֵנוּ, כְּשֶׁהִיא דְגוּלָה בְּדִגְלֵנוּ וּמוּשָׁטָה בִּידֵי צֶוֶת שֶׁלָּנוּ – פְּרָט, לְפִי שָׁעָה, לַקַּבַּרְנִיט וְלַמְהַנְדֵּס הָרָאשִׁי – בְּשׂוֹרָה הִיא, אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם נֶחָמָה גַם בְּיָמִים מָרִים אֵלֶּה.

עַל הַיָּם אָנוּ לוֹקִים וְעַל הַיָּם עָלֵינוּ לְנַצֵּח.

אב, תש"ז.