רקע
גליקל מהמלן
זכרונות גליקל
mנחלת הכלל [?]
jזכרונות ויומנים
שפת מקור: יידיש

1

בשנת תנ"א (1690) נגשתי לכתוב ספרי זה מרוב דאגות וצרות ומכאובי לב, כמו שנאמר להלן, וה' ישמרנו כימות עניתנו וישלח משיחנו וגואלנו במהרה אמן.

כל מה שברא הקב“ה לא ברא אלא לכבודו, והעולם בחסד יבנה. יודעים אנו כי המקום ברוך הוא ברא הכל ועשה רק בחסד וברחמים. כי אין למקום ב”ה צורך לבריותיו, אבל השי“ת ברא כל רבבות יצוריו לכבודו הגדול, והכל ברא בחסד וברחמים שיביאו תועלת לנו, בני אדם חטאים, מה שאנו בני אדם איננו יכולים להשיג ולהבין. כמו ששאל דוד המלך ע”ה: למה נבראו הכסיל, הצרעה והעכביש? בחשבו שאין בשלשתם תועלת לעולם. וסוף סוף נודע לו, כי הוא עצמו נצטרך לכל שלשת הברואים הללו, לשמור על חייו וקיומו, כמו שכתוב בספר מלכים… 2עוד נודע כמה שאלות חמורות מתעוררות בנו האנשים החטאים בעולם העבר הזה. אנו מוצאים כמה צדיקים מסֻבלים צרות ומדֻכָּאים בעניות. וכנגד זה נמצאים כמה רשעים החיים בעונג ובעשירות וגם בניהם מתענגים על רוב טובה, בשעה שהצדיקים, יראי אלהים, ימקו בענים הם וזרעם. אז אפשר שיעלה על מחשבתנו איך אפשר שיהיה כדבר הזה? הלא השי“ת הכל-יכול הוא שופט צדק. אבל אחרי כן חשבתי: גם זה הבל, כי אי אפשר להגיע עד תכלית מחשבת הבורא. משה רבנו בקש לדעת ואמר: הודיעני נא את דרכך, 3ואולם סוף סוף לא השיג גם הוא, ולפיכך אין לנו לחקור בזה. אבל זהו ברור עכ”פ כי העולם הזה לא נברא אלא בשביל עולם הבא, ובשביל זה ברא אותנו הקב“ה ברוב חסדו בעולם הזה שהוא הבל וצל עובר, כי בזכות מעשים טובים ועבודת ה' יעבירנו אל העולם הנצחי והעולם הזה השפל יביאנו אל מנוחת עולם ותענוגי עַד. והנה כל היסורים והתענוגים שבעולם הזה עוברים בזמן קצר – ימי שנותנו שבעים שנה – והכל חולף ועובר. וכמה מאות אלפים [מבני אדם] אינם מגיעים גם לזמן כזה, אבל העולם הבא הוא לנצח נצחים ומה רב טובך אשר צפנת ליראיך. 4 אשרי האיש שהקב”ה נותן שכרו בעוה“ב שהוא יום שכולו ארוך. כי כל הצער והדאגה והפורענות שמגיעים לאדם בעולם הזה עוברים בזמן קצר, ואחרי אשר סבל האדם את כל היסורים ושעתו כבר עברה והגיע יום המיתה, אז מת יחד עם כל השאננים אשר כל ימיהם היו כחגים. אדרבה האביון ההוא שבלה את ימיו בצרות וביסורים בודאי שהוא מת במנוחה, כי קוה לאותו יום ובכל יום נחשב כמת. ולפיכך בכל עת בטח בקב”ה, שבעולם הבא יוטב גורלו. ובמחשבתו קבועה “הוה אמינא” שיש לו חוב גדול אצל הקב“ה, כי כל התענוגים שלו וכל הנחמה שלו בעוה”ז הם רק לעוה“ב – “מתי אבוא ואראה פני אלהים”. 5ובכן אני חושבת לפי קוטן שכלי, כי זהו בשבילו לא כל כך קשה… מה שאין כן הרשע העשיר, החי בתפנוקים ובעושר וגם בניו גדלים בכל טוב ושום דבר לא יחסר לו; אבל כשיגיע זמנו לעזוב את העולם, בידעו כמה טובה ועונג היה לו בעולם הזה, ובפרט אחרי שיעשה חשבון הנפש, שהשי”ת חלק לו בעוה“ז עושר וכבוד, והוא לא עבד את הבורא כראוי, ואת תפקיד הגבאות 6לא מלא כמשפט, ובהעלותו על מחשבתו שהוא צריך לעזוב את כל חילו ולהפרד מהעולם הזה אל עולם הנצח, ושהוא צריך למסור את הגבאות ולתת דין וחשבון על הנהגתו בעוה”ז, אז קשה לו פרידתו [מהחיים] הרבה יותר מפרידת האביון.

מה לי להאריך? בני היקרים, נגשתי לכתוב את הספר הזה בס“ד אחרי מות אביכם הצדיק, למצוא בזה קצת נחת רוח, ואבד לנו רוענו הנאמן. וכמה לילות נדודים עברו עלי בלי-שֵנה והייתי מפחדת שלא יתקפוני ח”ו הרהורי מרה שחורה, ואז הייתי לפעמים קמה בלילה לבלות בכתיבה אותן השעות שנדדה שנתי.

בני היקרים, אין בכונתי לערוך לפניכם ספר מוסר: אנכי גם אינני ראויה לכך. חכמינו ז“ל כתבו על זה כמה וכמה ספרים וגם יש לנו תורתנו הקדושה שממנה אנו יכולים להבין ולהשיג הכל מה שיכול להועיל לנו ולהביאנו לעולם הבא, ובתורתנו אנו צריכים להחזיק תמיד. למשל: ספינה עם בני אדם עברה בים ואחד עמד על ירכתי הספינה, הרכין עצמו יותר מדי ונפל אל תוך הים וכמעט נטבע. ראה זאת רב החובל והשליך אליו כמה חבלים והזהירו שיתפוס בחבלים ולא יטבע. כך אנו אנשים חטאים הננו משולים לעוברי ים ואיננו בטוחים אף רגע שהים לא יבלענו, אבל השי”ת הכל-יכול שבראנו בחסד וברחמים שנהיה נקיים לגמרי מכל חטא, אבל מפני חטאו של אדם הראשון היצר הרע בעוה“ר שולט בנו, והנה ברא הקב”ה כמה חיילות מלאכים, כולם עושים רצונו של מקום וממילא אין בהם יצר הרע ועושים רק טוב… ועוד ברא הקב“ה בהמות חיות ועופות ושאר הברואים, שרק יצר הרע מושל בהם ואינם יודעים לעשות טוב; והנה ברא המקום ב”ה אותנו בני האדם בצלמו ויש לנו שכל כמו למלאכים, אבל נתן בידינו הבחירה לעשות מה שאנו רוצים – רע ח“ו או טוב; אולם האל הטוב ברחמיו השליך לנו חבלים, שנחזיק בהם תמיד וזוהי תורתנו הקדושה, שהזהירה אותנו שלא נטבע, ואמרה שיש אמנם בידנו הבחירה לעשות כל מה שאנו רוצים, אבל בתורתנו החביבה מפורש הכל שנהיה צדיקים ולעשות מעשים טובים כמו המלאכים וכתוב בתורה שכר ועונש של מצוות ועברות – “ובחרת בחיים”. 7ח”ו אם לא נרצה לעבוד את הבורא ונלך אחר יצר לבנו הרע כמו הבהמות הנבערות, שאין להן שכר ועונש לא בעוה“ז ולא בעוה”ב. ואם אנחנו ח“ו נעשה כמוהן אז נהיה יותר גרועים מהן. כי הבהמה נופלת ומתה מבלי לתת דין וחשבון, אבל האדם המסכן במותו צריך לתת דין וחשבון לפני בוראו. הלא טוב לנו לבני אדם שנעשה חשבון הנפש בעודנו חי, דהיינו יודעים אנו שאנו מלאי עון והיצר הרע שולט בנו, כי “אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא”. 8לכן כך יהיה אדם נוהג, מיד כשעשה עברה קטנה או גדולה, יהא מתחרט ושב בתשובה, כמו שכתבו חכמי המוסר שלנו, כדי שתמחק העבירה מן הפנקס ותכתב תחתיה מצוה. אבל אם האדם החוטא מוסיף לחיות כבהמה ואינו עושה טוב, ולא עוד אלא עושה כל המעשים הרעים ומת בעוונותיו – הוי! – הוא ימצא בעוה”ב שפנקסו מלא חובות של העבירות שעשה ונגד זה הדף שעליו צריך להיות הפרעון – כלומר תשובה ומעשים טובים – הוא חלק לגמרי, ואתה איש חוטא ונשאר כולך חייב, ובמה תשלם לבוראך שכל כך הרבה להתרות בך באמונה? ובכן מה אכתוב פרטי הענוים והצרות שהאדם החוטא צריך לסבול, ובאיזה פחד ומצוקה מרה ויסורים ובכמה זמן יצטרך לשלם בעוה“ר את חובותיו. והשי”ת הן מלא רחמים הוא ונכון להפרע ממנו את חובותיו בעוה“ז, אם רק נשלם לו בתשובה, תפלה וצדקה ומעשים טובים קמעא קמעא. אם הוא עושה כך הרי נפטר מחובותיו בעולם הזה, ואין הקב”ה רוצה שבתשובה יאבד האדם את חייו, חלילה! אלא כמו שכתבו חכמינו וכמו שכתוב בתורה. ואם האדם עושה כך הריהו מנקה את פנקסו בעוה“ז ואין לו סכסוכים בחשבונותיו בעולם הבא ויכול להתיצב לפני בוראו בשמחה. כי האל הגדול הוא רחמן, כי באמת אחת היא להקב”ה אם אדם פלוני צדיק או רשע ח“ו, אך ורק מרוב צדקותיו ומדת רחמיו עשה זאת לנו, כרחם אב על בנים. בניו אנחנו, והמקום ב”ה מרחם עלינו אם רק רצונו בכך. אמנם אנחנו מבקשים שירחם עלינו “כרחם אב על בנים”, אולם ח“ו אם לא היה המקום ב”ה מרחם עלינו יותר מאב על בנים, כי אם יש לאדם בן רע הוא מטפל עמו ומושיעו פעמים ושלש, לסוף האדם מתיאש והוא דוחה את בנו הרע מעליו ומפקירו ללכת בדרכו הרעה, אפילו אם הוא יודע שסופו לכליה. אבל אנו הבנים המסכנים חוטאים נגד אבינו שבשמים בכל שעה ובכל רגע והוא ברחמיו הגדולים אינו פוסק מלקרוא לנו אפילו כשאנו מסואבים בעבירות, וכשאנו עושים תשובה, תפלה וצדקה בלבב שלם הוא מקרב אותנו לא כמו שעושה אב בשר ודם לבנו. לפיכך, בני היקרים, אל נא תתיאשו מלעסוק בתפלה, תשובה וצדקה, כי רחמי הקב“ה מרובים “ה' אל רחום וחנון ארך אפים” לרשעים כמו לצדיקים, אם הם, הרשעים, עוזבים את דרכם הרעה וחוזרים בתשובה בעתם. בודאי כדאי שהאדם יחשוב דרכו תחלה ולא יפשע כנגד הבורא עד כמה שאפשר. ידוע הוא לכל בני אדם כמה גדולה העבירה של החוטא נגד אביו, ומה גדולה מצות כבוד אב ואם, מכל שכן שצריך להזהר בכבוד המקום ב”ה שברא אותנו ואת אבותינו ושלא להכעיסו. המקום ב“ה ברא אותנו, בני אדם החוטאים, ערומים והוא נתן לנו חיים, מאכל ומשתה, בגדים וכל צרכינו – הכל מידו הקדושה והרחבה. ואם הוא מבכר את האחד על פני השני בעולם הזה, איננו רשאים להביאו במשפט, לפעמים הוא משלם זכויות האדם בעולם הזה ולפעמים הוא משמרן לעולם הבא, ואפשר להיות בטוחים כי לא יאבד כלום ביד האל הגדול והטוב. ואם רע לצדיק בעולם הזה, טוב יהיה לעולם הבא וזכויותיו תשאנה רוחים רבים. ואם הצדיק רואה שבעולם הזה הוא משולל עושר ותענוגים ואוכל לחם צר ומים במשורה; וכנגד זה הרשעים בעולם הזה נוחלים כל טוב ותענוגים גדולים, הוא מקבל הכל באהבה ומהלל ומשבח את בוראו, ובסבלנותו ובצדקתו סוף סוף יתיצב לפני בית הדין העליון, ושם יתברר לו למה הצדיק סבל יסורים והרשעים הגאותנים רואים עולמם בחייהם, אז יוָכח כי חסידותו ואמונתו לא לשוא היו, ויודה להקב”ה על כל פעולותיו. ואם השי“ת שולח פורענויות על האדם הכל נעשה במשפט וצדקה, כי אנחנו בני האדם חטאים הננו, בנים רעים, והקב”ה הטוב והרחמן רוצה מאד לחנך אותנו שנהיה בנים טובים ועבדים נאמנים לאדוננו רב החסד ואב הרחמן, ולפיכך הוא מעניש, למען נחכם ונלמוד מתוך העונש בינה ללכת בדרכי ה' כי איננו כדאים לכל הטוב שהקב“ה עושה לנו וכל עבודתנו אינה דיה לשלם לו בעד כל חסדיו שהוא עושה לנו, כי רבים הם מסַפר. אבל אנו צריכים לזכור תמיד שכל מה שיש לנו הכל הוא מחסדו הגדול ומרחמיו המרובים, הכל מתנת חנם, ואם אנו נענשים לפרקים, מעשינו גרמו לנו; ואשרי האיש שנענש בעולם הזה ומקבל ענשו באהבה; משל למה הדבר דומה? למעשה ברופא שמצאתי בספרו של הגאון מוהר”ר אברהם בן מוהר“ר שבתי הלוי, 9שכתב בספר מוסר שלו, שאם המקום ב”ה משלח ח"ו צרות ויסורים על מי שהוא הרי זה סם חיים, היֹה היה מלך שהיה לו רופא חכם גדול והיה נכבד מאד בעיני המלך. פעם עשה הרופא איזה דבר כנגד רצון המלך, כעס המלך עליו וצוה לשום אותו במאסר ולייסרו ולענותו בכבלי ברזל על צוארו ועל רגליו, להסיר מעליו את בגדיו החמודות ולהלבישו בגדים עבים ודוקרים, שלא יתנו לו לאכול רק פת שעורים ומעט מים. והמלך צוה את עבדיו הממונים על התפיסה, כי ישגיחו בהשגחה מעולה על מה שידבר הרופא ובעוד ימים אחדים יבואו ויגידו לו את דברי הרופא ששמעו. ובכן באו השומרים אל המלך והודיעו, כי לא יכלו לשמוע מפי הרופא דבר, כי לא דִבר כלום. ואולם הרגשנו כי הוא חכם גדול. אחרי שישב הרופא ימים רבים בתפיסה שלח המלך והזמין את קרובי המלך אליו. ויבואו הקרובים מלאי פחד וחרדה, כי היה לבם חרד מאד על קרובם הרופא בחשבם כי רוצה הוא לבשרם כי נגזר דינו למות. כשהתיצבו לפני המלך, אמר המלך להם שילכו אל הרופא לבית האסורים לבקרו ולדבר עמו, אולי ינעמו לו דבריהם ויכנסו באזניו. הקרובים הלכו אל הרופא אל התפיסה ונכנסו עמו בשיחה בזו הלשון: אדוננו וקרובנו! מאד צר לנו לראותך בצרה גדולה בתפיסה וצוארך ורגליך אסורים בכבלי ברזל, ותחת שאדוננו היה רגיל תמיד לאכול כל מיני מטעמים יפים, עכשיו מוכרח להסתפק בפת שעורים, ותחת שהיה שותה תמיד משקאות [טובים] איננו מקבל עכשיו אלא משורה קטנה של מים; אדוננו וקרובנו! תחת שתמיד היו בגדיך משי וקטיפה הנך לבוש עתה בגדים קשים ודוקרים, ועל זאת אנו מתפלאים הפלא ופלא שאור פני אדוננו לא נשתנה כלל ובשרו לא רזה, וכחו עמו בשלמותו כמו שהיה בימים הראשונים הטובים; והננו מבקשים אפוא שיגיד לנו איכה יוכל לסבול את כל היסורים שנפלו בגורלו ואינו מתדלדל? ענה הרופא לקרוביו ואמר: קרובי החביבים! כשנכנסתי לתפיסה הכינותי עמי שבעה סממנים, כתשתי אותם במכתשת, ערבבתי אותם ועשיתי ממנו משקה שממנו אני שותה מעט בכל יום, וזה מועיל לי שפני לא ישתנו ובשרי לא יִכָּחֵש וכחי נשמר בקרבי, ואפשר לי לסבול כל היסורים ולהיות שמח בחלקי.

ויאמרו הקרובים אל הרופא: אדוננו וקרובנו! היטיבה נא עמנו והגד לנו מה הם הסממנים הללו? אולי יקרה שגם אחד מאתנו יתנסה ביסורים וצרות כאלה שנתנסית בהם אתה, ונוכל גם אנו להכין משקה כזה ונשתה ממנו ולא נמות ביסורים ובצרות. ענה הרופא ואמר: קרובי היקרים! אנכי אגיד לכם: הסם הראשון הוא בטחון בהקב“ה ב”ש, 10שהוא יכול להושיעני מכל יסורי וצרותי אף על פי שהם כל כך קשים וגם מיד המלך, כי לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפץ יַטֶּנּוּ. 11– הסם השני הוא התקוה והעצות הטובות שאני נותן לעצמי, שצריך לקבל תמיד את היסורים באהבה, וזו היא לי העצה הטובה שלא אובד בצרותי. – הסם השלישי הוא ההכרה שאני חוטא ופושע ומפני חטאי באתי לתפיסה, ליסורים וצרות גדולים. ואחרי שכל זה בא עלי בעוונותי, הרי אנכי בעצמי אשם בדבר הזה, ולמה אהיה חסר סבלנות ומלא תרעומות? כמו שמגיד הכתוב: עוונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלהיכם, 12וגם חכמינו ז“ל אמרו; אין יסורים בלי עוֹן. – הסם הרביעי הוא, כשתוקף אותי הרוגז ומתעורר בי החפץ להתרעם על יצורי וצרותי [מהרהר אני]: וכי יכול אני לשנות את הגזירה? והלא אפשר שיהיה עוד גרוע מזה, כי אם יצוה המלך להמית אותי, הלא אהיה מוכרח למות קודם זמני, ואז הלא הכל ילך לאבדון, כמו שאמר שלמה המלך ע”ה: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. 13– הסם החמישי הוא האמונה שהקב“ה מייסר אותי ביסורים קשים לטובתי שאפטר על ידם בעולם הזה מכל עוונותי ואזכה לחיי עולם הבא, כמו שמגיד הכתוב: “אשרי הגבר אשר תיסרנו יה”, 14ובכן אני שמח ביסורים, ובשמחה זו אני מביא ישועה לעולם, שנאמר: “כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם”. 15– הסם הששי הוא: אני שמח בחלקי ומודה ומשבח להקב”ה בעד גורלי, כי הלא יוכלו להוסיף לי יסורים על כבלי הברזל, ואפשר שהיו מכים אותי במקלות ובשבטים או ביסורים אחרים המרים ממות. עכשיו אני אוכל לחם שעורים, ואם היה המלך רוצה לא היו נותנים לי כלום לאכול, לא לחם שעורים ולא לחם חטה. עכשיו נותנים לי מים במשורה קטנה, ואם היה המלך רוצה, לא היו נותנים לי לשתות כלום. עכשיו בגדי הם מארג עבה ודוקר, ואם היה המלך רוצה, הייתי מוכרח ללכת ערום לגמרי בקיץ ובחורף, ואפשר שהיו עושים לי יסורים כאלה שהייתי אומר: “בבקר מי יתן ערב ובערב מי יתן בקר”. 16ולפיכך אני מקבל את היסורים ברצון. – הסם השביעי הוא: תשועת ה' כהרף עין, כי השי"ת “רחום וחנן ונחם על הרעה”, 17שהוא שולח על האדם, והוא יכול לחלצו מצרותיו ולרפאותו ממכאוביו ומיסוריו. וכן, ידידי, מצאתי את שבעת הסממנים הללו ובהם השתמשתי ועל ידם נשמר אור פני וכחי… ולפיכך כל אדם שיש לו יראת אלהים בלבו, יקבל את היסורים באהבה ובשמחה, כי היסורים מביאים גאולה לגופות וזכויותיו תעמודנה לו לעולם הבא שהוא נצחי. ומובטח בה' כי יתן לי כל טוב.

בני היקרים! איני צריכה להרחיב בזה יותר את הדבור, ואם לאו לא יספיקו לי עשרה ספרים. קראו בגרמנית ב“ראנד שפיגל”, ב“לב טוב” והיודע ללמוד ימצא בספרי מוסר הכל. ולפיכך אני מבקשת את בני היקרים: הֱיוּ סבלנים, אם הקב“ה שולח עליכם יסורים קבלו בארך-רוח ואל תחדלו מהתפלל. אולי ירחם. ומי יודע מה יותר טוב לנו, בני אדם חטאים, אם נחיה בעוה”ז בעושר גדול ונבלה את עתותנו בעולם הזה החולף בכל מיני תענוגים, או מוטב לנו שאבינו שבשמים יקבלנו תחת חסות חסדו למען תהיינה עינינו תלויות אל השמים תמיד, ובכל שעה נפנה אל האב הרחמן בתפלה בכל לבבנו ובדמעותינו החמות. והנני בטוחה כי אלהינו הנאמן ירחם עלינו ויוציאנו מתוך הגלות הארוכה והעכורה הזאת. כי רחמיו מרובים, חסדיו גדולים ומה שהבטיחנו בודאי יקוים, ובלבד שנהיה מיַחלים לו בארך רוח.

בני היקרים! הֱיוּ יראי שמים וטובים. עבדו את ה' בכל לבבכם בשעות הטובות וגם בשעות הרעות ח“ו, כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה, 18אם המקום ב”ה משלח עליכם איזה דבר אל תצטערו יותר מדאי. שימו לבכם כי הכל בא מיד הקב“ה. אם ח”ו ימות אחד מבניכם או מקרוביכם אל תתאבלו יותר מדאי, כי לא אתם בראתם את הנפש ההיא אלא האל הגדול בְּרָאָהּ, והוא לוקח אותה אליו בזמן שיעלה רצון מלפניו. מה יעשה ומה יכול האדם העלוב לעשות נגד זה, והוא בעצמו הלא ללכת בדרך כל הארץ. וכן אם יד ה' תהיה בכם לרדת מנכסיכם, ה' הוא הנותן וה' הוא הלוקח, ערומים נולדנו וערומים נרד לקבר והממון אינו יכול לעזור. ולפיכך, בני היקרים, אם ירבה עושר האדם או יחסר – תמיד תהיה הסבלנות מדתו, כי העולם אינו שלו, והכל שאול אצלו. ועל מה יצטער האדם? – אם עובר יום והוא לא עשה בו מצוה; ומכל שכן אם עשה עבירה. כי אנו רק לשם כך נוצרנו – לעבוד את ה' ולקיים מצותיו ולהחזיק בכל כחנו בתורתנו הקדושה “כי היא חייך וארך ימיך”. 19 אכן לא נחשב לאדם לחטא אם הוא עמל לפרנס את אשתו ובניו בכבוד, ועליו נאמר “עושה צדקות בכל עת” – זה המפרנס את אשתו ובניו. 20ואם המקום ב“ה נותן היכולת בידו לתת צדקה לעניים אשריהו. עמל ויגיעה כזו היא מצווה, כי אבינו שבשמים האל היחיד והכל בחכמה עשה שיהא אדם אוהב את בניו, וכן שקרובי המשפחה יאהבו זה את זה; אם כל אחד היה דואג רק לעצמו ולא היה מצטער בגדול בנים ולא היה דואג לקרוביו, אז לא היה העולם יכול להתקיים, ולכן בנה הקב”ה עולמו בחסד שההורים יאהבו את בניהם וימסרו נפשם עליהם, והבנים יראו מה שהוריהם עושים בשבילם וכן יעשו הם בשביל בניהם. משל למה הדבר דומה? לצפור שהיו לה שלשה אפרוחים, וקִנה היה על חוף הים. פעם ראתה הצפור שבאה סערה והים הולך ושוטף ועובר על החוף. אמרה הצפור לאפרוחיה: אם לא נעוף מכאן לעבר הים אנו אבודות. אבל האפרוחים לא ידעו עדיין לפרוח. תפסה האם אפרוח אחד ברגליה ועפה עמו. כשהגיעה לאמצע הים, אמרה האם: כמו שמסרתי את נפשי עליך, כך כשאני אזקן ולא יהיה לי כח לבקש פרנסתי תפרנס אתה אותי. ענה האפרוח: אמא יקרה! העביריני נא את הים, אנכי אשלם לך כגמולך לעת זקנתך, ככל אשר תשאל נפשך. אז השליכה הצפור האם את אפרוחה אל תוך הים שיטבע, ואמרה: כן יֵעָשֶה לשקרן כמוך! והיא עפה אל החוף ותפסה את האפרוח השני, ובהגיעה לאמצע הים אמרה אל האפרוח השני כדברים שדברה אל האפרוח הראשון. והאפרוח השני גם כן הבטיח הבטחות טובות כמו הראשון. לקחה האם והשליכה גם אותו אל תוך הים ואמרה: גם אתה שקרן כאחיך. עפה הצפור שוב ותפסה את האפרוח השלישי. וכשהגיעה לאמצע הים אמרה לו גם כן מה שאמרה לאחיה הקודמים. והאפרוח ענה: אמנם ידעתי כי אַת מסרת את נפשך בשבילי, ואנכי אמנם חייב לשלם לך כגמולך לעת זקנה כשתהיה בידי האפשרות לעשות כאלה, אבל להבטיחך נאמנה איני יכול. רק זאת אוכל להבטיחך, כי כמו שעשית אתה לי כך אעשה גם אני לאפרוחי אשר יולדו ממני. אז אמרה הצפור הזקנה – אתה מדבר אמת, אותך אשאיר בחיים ואעבירך את הים.

וכך רואים אנו בעליל כי השי"ת נתן שכל בצפור שתגדל את אפרוחיה ורואים גם כן את ההבדל שבין הדאגה שהורים דואגים לבניהם, אבל אם יקרה לבנים לסבול הרבה מהוריהם הם מתעיפים מהרה.

עכשיו נשוב לעניננו, כי אנו בני האדם חייבים לאהוב איש את חברו, כמו שנאמר: ואהבת לרעך כמוך, 21שהוא עיקר גדול בתורה, אבל בדורות הללו אנו מוצאים כאלה מעטים מאד שאחד יאהב את חברו, להפך, כל אחד משתדל להכשיל ולהאביד את חברו. אם ההורים אוהבים את ילדיהם אין זה פלא. הלא מצינו שגם החיות והבהמות דואגות לילדיהן לפרנסם עד שיוכלו בעצמם למצוא מחיתם, ורק אז הם נעזבים מהוריהם. אנו בני האדם בענין זה הרבה יותר חכמים משאר בעלי החיים, כי לא רק משתדלים אנו לחנך את ילדינו ולפרנסם עד שיגדלו… כי עוד מוסיפים אנו לחשוב ולדאוג להם כל זמן שאנו חיים. ואם לכאורה אנו מוצאים אנשים כאלה האומרים בלבם: למה לי לדאוג לנצח בשביל ילדי, וכי לא די שטפלתי בהם בילדותם והרימותי להם נדוניא יפה והכנסתים בשדוכים טובים, עכשיו יכולים הם בעצמם לדאוג לעצמם ולהשיג מזונם. בודאי שזוהי הדרך הנכונה והישרה והטובה. וכי באמת יהיה האדם תמיד עבד כפות לבניו? אבל במה דברים אמורים אם השעה משחקת לבנים ולקרובים, אבל אם מצבם רע, אז אין איש בר דעת יכול לעזוב אותם לנפשם ולא להשתתף בסבלם – “רחל מבכה על בניה”. 22

“אני הגבר ראה עני”. 23בודאי צער גדול הוא להיות גלמודה מבנים. ובודאי לפי שכלי המעט לא היה אברהם אבינו זקננו כל כך מצטער אם היו אומרים לו שישחטו אותו, מאשר אמרו לו: “קח את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה”. כי מי יוכל לראות “באבדן מולדתו” 24, ואעפי“כ עשה אברהם הכל מאהבת המקום ב”ה. גם אם היה בעולם רק איש מופת אחד כזה גם אז היינו יודעים איך צריכים לעבוד באהבה ולא לשים לב לדברים העוברים כצל, כי הכל ניתן מיד הקב“ה ואם הוא היה דורש לקחת בחזרה איננו רשאים להרהר אחר מעשיו. ואם להרבה רשעים שוחקת השעה הלא גם לצדיקים רבים משחקת השעה, וכן להפך: הרבה צדיקים מסובלים ביסורים וכן יקרה להרבה רשעים. ובכן בני היקרים, רק דרך אחת ישרה לפניכם: עבדו את האלהים בכל לבבכם בלי מרמה וכזב, אַל תתראו לעיני הבריות כצדיקים ולחשוב אחרת ח”ו בלב. התפללו באימה וביראה ואַל תשיחו בזמן התפלה בעניני חול. יהיה הדבר הזה לעוון חמור בעיניכם שבאמצע התפלה, בשעה שאתם שופכים שיחכם לפני הבורא, תפנו בשיחה אל בן אדם על עניני חול. וכי רוצים אתם שהקב“ה ימתין לכם עד שתגמרו את השיחה הבטלה? חז”ל הרבו לכתוב על זה, כאמור, ויכולים אתם לקרוא שם. אחר התפלה כדאי שתלמדו איזה שעור בתורה, כמה שאתם יודעים ומבינים בה. ואח“כ לשקוד ביושר על פרנסתכם ופרנסת אנשי ביתכם, שזוהי ג”כ מצוה גדולה. והעיקר לשאת ולתת תמיד באמונה בין עם יהודי ובין עם שאינו יהודי, שלא יבוא לידי חלול השם. אם יש בידכם איזה סחורה או מעות של אחרים תזהרו לשמרן, כאילו הן שלכן ולא תעשו ח“ו עול לשום איש, כי זוהי השאלה הראשונה ששואלים את האדם בעוה”ב: הנשאת ונתת באמונה? כי גם אם האדם יגע הרבה בעוה“ז ואסף הרבה ממון בגזלה ובגנבה ובעון ובמרמה ויתן לבניו נדוניות גדולות וישאיר לבניו ירושה גדולה – אוי ואבוי לרשעים! שבשביל עשירות בניהם מאבדים את העוה”ב, ומי יודע אם הירושות והנחלות תתקיימנה בידי היורשים, וגם אם תתקיימנה הלא אין קיומן אלא ארעי. ולמה יחליף האדם את הנצחי בארעי. הר גדול של חול, אילו באו לפנותו ע“י שיטלו ממנו כל-שהוא – יש תקוה שיתפנה בסופו, אבל מה תקוה לזה שהולך ומאבד חיי נצח שלו, הוא העולם הבא; אין לנו אלא לדאוג ולהתאבל, כי אם לא נשים לב על כך, מה אנו ומה חיינו, וכמו שמצינו בספור המעשה על אלכסנדר מוקדון, שנודע לו כי בארץ פלונית יושבים חכמים גדולים שהם פרושים מהעולם ואוכלים רק מה שהאדמה מצמיחה ואינם שותים כלום מלבד מים ואין ביניהם לא קנאה ולא שנאה, כידוע, כבש אלכסנדר את העולם כולו ושמע הרבה על חיי אותם האנשים ועל חכמתם. ובכן שלח אליהם משולחים להזמינם שיבואו ויתיצבו לפני המלך ואם לא יעשו כדבר הזה הוא ישמיד אותם כלם. ענו החכמים ההם: אנחנו איננו הולכים לשום מקום ואיננו יוצאים מחוץ לארצנו החוצה, כי אין אנו שואפים לכסף ולזהב, אנחנו מסתפקים במה שהקב”ה נותן לנו ובמה שהטבע מכין בשבילנו; מה שהמלך אומר שאם לא נבוא אליו ימית אותנו כלנו, הוא יכול לעשות זאת ואינו צריך לגבורה יתירה, כי אנחנו לא נתקומם נגדו ואין אנו דואגים הרבה לחיינו, כי חיה נחיה גם אחרי המות. אולם אם מלככם רוצה לבוא אלינו בשלום לדעת את מדותינו ואת חכמתנו – טוב הדבר בעינינו. אז שבו השליחים אל המלך אלכסנדר והגידו לו את כל הדברים אשר שמעו, ותיכף נסעו אליהם המלך ויועציו הנכבדים וישבו אצלם ימים אחדים ושמעו ולמדו מהם חכמות גדולות והיה מרוצה מהם מאד, ורצה לתת להם מתנות גדולות, אבל הם לא רצו לקבל מידו כלום ואמרו: אין לנו צורך בכסף ובזהב, הטבע נותן לנו את כל צרכינו. אמר להם המלך: בקשו ממני כל מה שאתם רוצים ואני אמלא כל מה שתבקשו ממני, אז ענו כלם: אדוננו המלך! הבה לנו חיי נצח. אמר המלך: איך אפשר לי לתת לכם דבר כזה? מי יתן והדבר הזה היה ברשותי, אז הייתי לוקח אותו ראשית כל לעצמי. אמרו אליו החכמים: בחן נא, אדוני המלך, את הדברים בשכלך, אחרי שאתה בעצמך יודע כי כל הכבושים שלך שהרבית כל כך להחריב אנשים וארצות, הלא תמשול בהם רק זמן קצר ולא לנצח, ולמה טרחת את כל הטורח הזה? ולא ידע המלך מה לענות ורק אמר להם: כך מצאתי את העולם וכך עלי להמשיך הלאה. לב מלכים איננו יכול לשקוט בלי תנועת מלחמה.

המעשה הזה אנכי כותבת לא בתור אמת, אפשר שזהו רק משל של גויים, וכתבתי אותו רק בשביל לבלות את הזמן ולהראות שיש אנשים בעולם שהעושר לא נחשב בעיניהם למאומה והם בוטחים בבוראם בכל זמן. והנה יש לנו ת“ל ספרי מוסר אחרים שאנו יכולים ללמוד מהם כל דבר טוב, ואנכי כותבת לכם כל אלה לא בתור ספר מוסר, אלא, כמו שכתבתי, לבלות את הלילות הארוכים ולגרש את המרה השחורה – “בכו תבכה בלילה”, 25ולפיכך עד כמה שאני זוכרת ועד כמה שאני יכולה נגשתי לכתוב זכרונות נעורי, לא מפני שאני יוצאת מהכלל או מפני שאני חושבת ח”ו את עצמי לצדקנית. לא! בעונותי הרבים גדול עווני מנשוא. אנכי אשה חוטאת ופושעת בכל יום. בכל שעה ובכל רגע, ואני מלאה עוונות ובים העוונות הרבים רק מעט הן העבירות שאינן בי. ועל זה אני בוכיה ועיני יורדה מים, ומי יתן ויכלתי לעשות תשובה כראוי על עוונותי, אבל הטלטול ממני ובני ודאגותי בעוה“ר, שנשארתי לבדי עם בני ובנותי היתומים, וענְיָנֵי העולם הזה אינם נותנים לי להשיג מה שהייתי חפצה וצריכה להשיג. אנכי מבקשת את הבורא ב”ה כי יואיל לעזור לי בחסדו מכל צרותי ודאגותי, כי במסתרים תבכה נפשי ומטתי בדמעותי אשחה. כי אין לנו להשען רק על אבינו שבשמים, כי אנחנו בני אדם איננו יכולים להשיח את הדאגות איש בפני חברו וכל אחד חושב כי דאגתו היא הגדולה ביותר. פעם הלך פילוסוף אחד ברחוב, פגש אותו ידיד והתאונן לפניו מאד על דאגותיו וצרותיו הגדולות, אמר הפילוסוף אל ידידו: נעלה נא על הגג. עלו משם וראו כל העיר; אמר הפילוסוף אל ידידו: הנה אתה רואה לפניך את כל בתי העיר והנה בכל בית יש דאגה שלה וצרה שלה, בחר לך אחת מאלה במקום דאגתך וצרתך אתה. אז הוא חשב, ואמר: יותר טוב להחזיק בדאגותי וצרתי אני [שבהן אני רגיל] מאשר להחליף אותן בדאגות וצרות אחרות. וכך הוא הפתגם הפשוט: “די וועלט איז פול פיין, יעדערער געפינט דאס זיין” (מלא יסורים העולם כלו, כל אחד מוצא את שלו).

וכך נפנה אל הקב"ה, בכל לבנו והוא לא יעזבנו ויהיה למושיע לנו ולכל ישראל ויבשר לנו בשורות טובות ונחמות, וישלח לנו את גואלינו משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.

סליק ספר שביעי


  1. הוא הספר הראשון במקור.  ↩

  2. בא"ב דבן סירא.  ↩

  3. שמות ל“ג, י”ג.  ↩

  4. תהלים ל"א, כ'.  ↩

  5. תהלים מ"ב, ג'.  ↩

  6. העשיר הוא בבחינת גבאי הממונה על הקופה והוא צריך לתת עליה דין וחשבון לפני אדון האדונים – פתגם מפורסם בעמנו. (המתרגם).  ↩

  7. דברים ל', י"ט.  ↩

  8. קהלת ח‘, כ’.  ↩

  9. הוא אבי ר' ישעיה בעל השל"ה.  ↩

  10. ברוך שמו.  ↩

  11. משלי כ"א, א'.  ↩

  12. ישעיהו נ"ט, ב'.  ↩

  13. קהלת ט‘, ד’.  ↩

  14. תהלים צ“ד, י”ד.  ↩

  15. ברכות ח'.  ↩

  16. דברים כ“ח, מ”ז.  ↩

  17. יונה ד‘, ב’.  ↩

  18. משנה ברכות ט‘, ה’.  ↩

  19. דברים ל‘, כ’.  ↩

  20. כתובות נ.  ↩

  21. כתובות נ.  ↩

  22. ירמיהו ל“א, ט”ו.  ↩

  23. איכה ג‘, א’.  ↩

  24. גליקל משתמשת במלת “מולדתו” במובן הילדים שנולדו ממנו.  ↩

  25. איכה א‘, ב’.  ↩

המלצות קוראים
תגיות