את הרעיון רגילים ליחס ל“אזור” המופשט, שדבר אין לו עם עונג וצער בחיי יום יום. אבל כמה גדול כוחו דוקא כאן! הנה נכשלת באיזה צעד, הרהורי חרטה מציקים לך עד לבלי נשוא, אינך ישן כל הלילה וחש את תמוטתך ממש; שבור ורצוץ בגוף וברוח אתה קם בבוקר, והנה פתאום לפתע רעיון מנצנץ בך, שלאורו אתה רואה את הדבר אחרת – ושב ורפא לך. שבת לאיתנך! והלא בעצם לא נשתנה כלום, הכל בעינוֹ, אלא שהרעיון החדש הזה הוא שהצילך.
יחי הרעיון!